עסקים קטנים לרוב מוצאים עצמם בפרדוקס –
הם יודעים שהם חייבים שיווק כדי לקדם את העסק, אך לא יודעים מאיפה להתחיל.

יום יום אנחנו שומעים מפי בעלי עסקים:

• יש לי מוצר מעולה, אבל אני לא טובה בשיווק עצמי
• מרוב עומס, אני פשוט לא מגיעה לשיווק
• יש לי אתר, יש לי עמוד פייסבוק, ועדיין הלידים לא מגיעים
• הייתי שמחה אם היה לי מישהו שיושב לי על הראש
• העסקתי מישהו שיעשה לי את השיווק, אבל הוא לא באמת יודע מה הוא עושה

גולדה ייעוץ עסקי ושיווקי מציעה מגוון סדנאות שיווק לעסקים קטנים – 
הכשרה מעשית, במהלכה בונים את את המערך שיווק בעסק. בין הנושאים המרכזיים: תכנון של הפעילות השיווקית בצורה מדויקת לעסק, יישום התכנית השיווקית ומעקב אחר תוצאות.

חוה ניסנבוים מרצה מיומנת, מדויקת לצורכי הלקוחות, מחוברת למציאות היומיומית ונוגעת בנקודות הבוערות, מבדרת וחכמה, מוסיפה אינסוף ערך מקצועי לקהל השומעים. 

בין לקוחותינו: גופי ממשלתיים (משהב"ט, משרד הכלכלה ועוד), גופים ציבוריים ועסקיים ואינספור גופי הוראה ואקדמיה. 

משוב, "ההרצאה של חוה מעוררת השראה ומעוררת לפעולה. מעבר לנושאים הברורים של יצירת עסק על גווניו השונים, הועלו טכניקות של איך אפשר להשיג את המטרות, איך ליצור ולנצל הזדמנויות, איך להיות נוכחים ברשתות ובתודעה, איך להיעזר בגורמים חיצוניים, מתי כדאי להוציא כסף וכמה, המון טיפים מועילים וממריצים לפעולה. מומלץ בחום"

"חוה מלאה בוייב של הצלחה, תנועה קדימה, פרקטיות וחוכמה עסקית והיה מסקרן לשמוע אותה"

שאלות שיקבלו מענה בהרצאה על שיווק:

אסטרטגיה שיווקית

• מהו המוצר/שירות שלי?
• באיזה שוק אני פועלת?
• מיהם קהלי היעד הנכונים לעסק שלי?
• מה מודל התמחור שלי?
• מהם יעדי המכירות שלי?

משפך שיווקי – איך לבנות נכון? 

• קביעת יעדי מכירה
• היקף החשיפה הנדרש להשגת יעדי המכירה
• תהליך המשפך (REAN, חשיפה מעורבות הנעה לפעולה, סגירת עסקה ושימור לקוחות)
• באילו ערוצי תקשורת נכון להיות? אונליין ואופליין – מלינקדיאן עד טיקטוק
• מהו מסר טוב, איך מייצרים תכנים שמוכרים

מיתוג ומיצוב  

• מיתוג ומיצוב – איך אני רוצה שהלקוחות שלי יזהו אותי?
• איפיון לקוחות: מילוי שאלון פרסונות
• הכנת רשימת נושאים לערוצי ההפצה השונים

תקציב שיווק וניהול השיווק בשגרה 

• בניית נוכחות בשטח
• אתר אינטרנט, בלוג או עמוד נחיתה
• איך מקדמים את האתר במנועי חיפוש?
• הקמת עמוד פייסבוק או שיפור עמוד קיים
• מה עוד לעשות בעמוד הפייסבוק שלי, והאם לעשות את זה גם וברשתות חברתיות נוספות?
• איך יוצרים יחסי ציבור?
• בחינת התאמת רשתות חברתיות נוספות לעסק והקמת עמודים רלוונטיים
• האם כדאי להשקיע בחסות בכנסים?
• האם טלמרקטינג היא מילה גסה?
• איך ממנפים שיתופי פעולה?
• בחינת ספקים בהתאם לצורך
• ניהול קהילה

המנחה, חוה ניסנבוים, יועצת עסקית בכירה (M.A),
מייסדת גולדה פיתוח עסקי וגולדה הבית לעסקים.
19 שנים בפיתוח עסקי ושיווקי, ובליווי עסקים ואנשי מקצוע בתהליכי צמיחה.

בתחילת הדרך, כשרק הקמתי את העסק, הייתי מספרת בשיחות מכירה שיש לי תואר שני, ושהתזה שלי עוסקת בבלה בלה בלה, ושלמדתי הרבה על איקס ו-וואי… ולאט לאט שמתי לב שבתום הייעוץ, הלקוחות אומרים לי פשוט, "תודה, חוה, עשית לי סדר במחשבות".

האסימון נפל לי והבנתי שמה שהם קונים ממני זה לא את התואר שלי או את התזה שלי או את מה שלמדתי. מה שהם קונים ממני זה סדר במחשבות. זו התועלת שאני נותנת להם. מה שחשוב להם, שהם מוצאים אצלי, זו היכולת שלי להקשיב להם, ולארגן עבורם את המחשבות שלהם בצורה כזאת שתייצר להם תכנית עבודה סדורה שהם מחוברים אליה. בעקבות ההבנה הזאת שיניתי את תסריט שיחת המכירה, והצלחתי להעלות את אחוזי הסגירה. בתסריט החדש התחלתי לומר, "מהפגישה הזאת תצאי עם סדר בתוך מפל המחשבות שלך".

אינספור פעמים אני רואה עסקים שמבלבלים בין מאפייני המוצר או השירות שלהם לבין מה שהלקוח מחפש או צריך. אני רואה איך בעלת העסק מקפידה להדגיש את איכויות המוצר, ושוכחת להבהיר ללקוח מה יוצא לו מכל זה. והלקוח? הלקוח אולי מתפעל מהמוצר האיכותי, אבל לא מבין מה תועלת תצא לו מזה, ולכן, לא מעוניין לשלם. בצדק.

השבוע, כדי להבהיר את ההבדל בין מאפייני המוצר לבין התועלת שלו ללקוח, קיימתי תרגיל מכירות בחדר ההדרכה, לקבוצה של עצמאיות טריות. המשימה שלהן הייתה להסתובב בחדר ולמכור שירות או מוצר לאחרות. ההנחיה שנתתי הייתה לשאול "האם את צריכה…? וכל מי שהצליחה למכור קיבלה כסף, בצורת מדבקה עגולה. אחת הנשים מכרה 2 שירותים, ואחרת 3.

והן נרתמו למשימה במלא הכוונה. הן חשו מאותגרות, הן צחקו ונהנו ואי אפשר היה שלא להרגיש את אווירת האקשן בחדר. כששאלתי אותן, בתום התרגיל, מה צריך לעשות כדי להצליח למכור, הן ענו מיד – לדעת בדיוק מה מי שמולי צריך, איזו תועלת תצמח לו מהמוצר שאני רוצה למכור לו.

בעיקרון, לעזור לאדם אחר זה אירוע משמח. כולנו שמחות ונהנות לעזור למי שאנחנו מבינות באמת מה הוא צריך. וזה כל הסוד במכירות – לתת מענה לצורך. ובתשלום, כי כשאנשים מקבלים מענה איכותי לצורך שלהם, הם משלמים בשמחה.

וככה מוכרים. זו כל התורה כולה.

תודה לרונית חכם סלמן, היועצת הארגונית שבהשראתה העברתי את התרגיל, ואיחולי מכירות קלות וכיפיות לכולן.

האסימון נפל לי והבנתי שמה שהם קונים ממני זה לא את התואר שלי או את התזה שלי או את מה שלמדתי. מה שהם קונים ממני זה סדר במחשבות. זו התועלת שאני נותנת להם. מה שחשוב להם, שהם מוצאים אצלי, זו היכולת שלי להקשיב להם, ולארגן עבורם את המחשבות שלהם בצורה כזאת שתייצר להם תכנית עבודה סדורה שהם מחוברים אליה. בעקבות ההבנה הזאת שיניתי את תסריט שיחת המכירה, והצלחתי להעלות את אחוזי הסגירה. בתסריט החדש התחלתי לומר, "מהפגישה הזאת תצאי עם סדר בתוך מפל המחשבות שלך".

אינספור פעמים אני רואה עסקים שמבלבלים בין מאפייני המוצר או השירות שלהם לבין מה שהלקוח מחפש או צריך. אני רואה איך בעלת העסק מקפידה להדגיש את איכויות המוצר, ושוכחת להבהיר ללקוח מה יוצא לו מכל זה. והלקוח? הלקוח אולי מתפעל מהמוצר האיכותי, אבל לא מבין מה תועלת תצא לו מזה, ולכן, לא מעוניין לשלם. בצדק.

השבוע, כדי להבהיר את ההבדל בין מאפייני המוצר לבין התועלת שלו ללקוח, קיימתי תרגיל מכירות בחדר ההדרכה, לקבוצה של עצמאיות טריות, מדריכות הורים אחר לידה. המשימה שלהן הייתה להסתובב בחדר ולמכור שירות או מוצר לאחרות. ההנחיה שנתתי הייתה לשאול "האם את צריכה…? וכל מי שהצליחה למכור קיבלה כסף, בצורת מדבקה עגולה. אחת הנשים מכרה 2 שירותים, ואחרת 3.

והן נרתמו למשימה במלוא הכוונה. הן חשו מאותגרות, הן צחקו ונהנו ואי אפשר היה שלא להרגיש את אווירת האקשן בחדר. כששאלתי אותן, בתום התרגיל, מה צריך לעשות כדי להצליח למכור, הן ענו מיד – לדעת בדיוק מה מי שמולי צריך, איזו תועלת תצמח לו מהמוצר שאני רוצה למכור לו.

בעיקרון, לעזור לאדם אחר זה אירוע משמח. כולנו שמחות ונהנות לעזור למי שאנחנו מבינות באמת מה הוא צריך. וזה כל הסוד במכירות – לתת מענה לצורך. ובתשלום, כי כשאנשים מקבלים מענה איכותי לצורך שלהם, הם משלמים בשמחה.

וככה מוכרים. זו כל התורה כולה.

תודה למיכל גרי, מנהלת בית הספר למקצועות ההורות. תודה לרונית חכם סלמן, היועצת הארגונית שבהשראתה העברתי את התרגיל, ואיחולי מכירות קלות וכיפיות לכולן.

צילום: לירון ברייר

הכול התחיל מהמחשבה שלי על זה שיש בעסק קבוצה של נשים שעובדות איתי ועושות עבודה נהדרת – אם זה בניהול הפורומים, בכתיבה או בגרפיקה – שעם חלקן אני עובדת ממש צפוף בממד הווירטואלי, אבל מעולם עוד לא נפגשנו בעולם האמיתי. חשבתי עליהן, וחשבתי על עוד אחרות, שאני מלווה אותן כבר כברת דרך, וככה נולד הרעיון של המפגש הזה. הגיע הזמן לאיזה גיבושון, אמרתי לעצמי, זמן איכות משותף לכל החבורה השווה הזאת, הזדמנות בשביל כולן להכיר, ובשבילי לפרגן ולהגיד תודה.

חיפשתי פעילות שתתאים לקונספט של העסק. פעילות שתגיד משהו על נשים, על עצמאות, על העצמה. וככה הגעתי לסדנת הנדיוומן של צביקה דנציגר. סדנת הנדיוומן מכניסה נשים לאחד המעוזים הגבריים השמורים ביותר: ארגז הכלים ותחזוקת הבית. המשתתפות בסדנה, שבשביל רבות מהן זו הפעם הראשונה שהן מחזיקות ביד מברגה או מקדחה, מעזות להתנסות, מתגברות על פחדים, פותחות את הראש לאפשרויות חדשות ולומדות שהן בהחלט כן יכולות. ומה יותר טוב לנשים עצמאיות, גולדות, מאשר סדנה שמרחיבה להן את העצמאות עוד קצת? התקשרתי לצביקה והזמנתי סדנת הנדיוומן.

ובאמת, האירוע היה מקסים והסדנה ענתה על כל הציפיות.

בבוקר הגיעו סמדר, לירון, מירי, אנה, אילה, טל, רויטל, מיכל ומיכל, אריאלה, אהובה והדס והתכנסנו ב"מיה מרחב יצירה", מקום קסום בלב השרון לסדנאות חוגים והעשרה, בחצר של אורית פוביצר.

*
התיישבנו מסביב לשולחן בתוך סוכת בוסתן נעימה לארוחת בוקר מפנקת ואתן יודעות איך זה – נשים, כמו נשים – השיחה ישר קלחה וכולן התחילו להכיר זו את זו והחיוכים פרחו והשאלות נזרקו לאוויר ואחריהן התגובות והאווירה הייתה מקסימה.

וכשהתחממנו מספיק, עברנו לעבודה. וכשאני אומרת עבודה, אני מתכוונת עבודה. למדנו על מקדחות ומברגות, ברגים ודיבלים, מברגים וטסטרים ופלס (לא קרן), ואחרי שעברנו על הכול וידענו להבחין בין מפתח שוודי למפתח אל-אן ובין פלאייר פטנט לקאטר, הבלתי יאומן קרה. קדחנו, הברגנו, דפקנו, שחררנו, העברנו בינינו מקדחי 7 והחלפנו למקדחי 8 והכול בהתלהבות יתרה ובשמחה ובתחושת הישגיות שלא נופלת מכיבוש האוורסט. מי שלא ראה שמחת נשים שאוחזות מקדחה ביד בפעם הראשונה, וקודחות חור בבלוק – לא ראה שמחה מימיו.

וצביקה? הוא זרם עם הבדיחות, היה נינוח עם הבהלה ההתחלתית, סבלני לשאלות, בקי בחומר, ברור בהסברים ולא החוויר לרגע גם כשאחזנו במקדחות, לחצנו על כפתורים, הכנסנו והוצאנו מהחשמל. להפך. הוא הסתובב בינינו, עזר פה, תמך שם, הציע, סידר, החזיק, תיקן ובסוף שלח אותנו עם הזמנה ועידוד אמיתיים כן לעשות את זה בבית.

*

וכשכולן התפזרו, מחויכות ומרוצות, כל אחת עם מתלה קטן שקדחה והבריגה בעצמה ללוח עץ – בשביל שיהיה לילדים מה לצבוע אחר הצהריים – הייתי גם אני מחויכת ומרוצה (ועם מתלה, לילדים). וחשבתי לעצמי שהייתי רוצה לראות עוד נשים, בעלות עסקים, שימצאו בגולדה את הבית שלהן.

*

אז אני פונה לכל אלפי הנשים שגולשות באתר, שקוראות את הניוזלטר, שנעזרות במאמרים או בפורומים – בואו, תעשו את הצעד הבא, ותעזו לצאת מאחורי המסך. יש המון הזדמנויות – יש כנס ויש סדנאות ויש ייעוצים וימשיכו להיות כל הזמן עוד אפשרויות למפגשים מועילים. תיעזרו בנו לצרכים שלכן, ותהיו חלק מהקהילה של גולדה.

ואם אתן מכירות ארגונים שמחפשים פעילות מעצימה לעובדות בארגון -אני ממליצה בחום להתקשר לצביקה
050-5675586

*
חוה ניסנבוים

גולדה מארחת את הזוג רובינשטיין

אורה ורמי רובינשטיין, הבעלים של רשת אחוזות רובינשטיין, בראיון על עבודה, משפחה והשילוב המיוחד ביניהן

מתוך עיתון רשת אחוזות רובינשטיין 2018, בית אבות, עורך: אלעד וינגרד | צילום בועז נובלמן

כמה ימים לפני קיום הראיון התכנסה משפחת רובינשטיין, בשעת ערב, על דרך בגין בתל אביב,  כדי לחזות ביציקת יסודות של בנייני המשרדים "תאומי רובינשטיין״.

היו שם: אורה ורמי רובינשטיין, ההורים והסבים. הבן גיל, רעייתו נעמי ושלושת הנכדים. "זה מחזה מדהים, לראות 3,000 קוב בטון נשפכים על ידי מאות משאיות לתוך בטן האדמה", אומר רמי. "הנכדים היו ממש המומים מזה. אני עצמי לא מפספס אירועים כאלה. אני זוכר בתור ילד, כשהחברה בנתה ברחוב ארבע ארצות בתל אביב, יציקה הייתה אירוע חגיגי שאחריו לקחו את כל העובדים לכוסית בירה. אני אוהב להריח בטון – גדלתי לתוך זה. עד היום בניין אצלי הוא הובי, לא רק עיסוק. אני מעורב לעומק בכל פרויקט, ובוודאי שבכל אחוזת דיור מוגן שאנחנו מקימים או משדרגים".

״תוכניות בנייה על השולחן בסלון״

האהבה הזו לבנייה, ולדיור מוגן בפרט, בולטת אצל כל בני משפחת רובינשטיין.

רמי (74) ובנו גיל (48) – ששניהם צמחו, כל אחד בזמנו, לתוך העסק המשפחתי – מנהלים יחדיו את חברת רובינשטיין. אורה (71) הקימה ופיתחה את פעילויות התרבות באחוזות רובינשטיין ובכך למעשה הייתה החלוצה בארץ (ועל כך ראו גם בהמשך). נעמי (46), רעייתו של גיל, היא היוזמת

והמנהלת של הבית הירוק באחוזת פולג, מוסד סיעודי מיוחד במינו. ואילו הבת טלי (44) מעבירה חוג תשבצי היגיון באחוזות. ואם כל זה לא מספיק: אמו של רמי, אירמה (96) מתגוררת באחוזת ראשונים. אמה של אורה, מגדה, התגוררה באחוזה עד לפטירתה השנה, בגיל 98.

"אכן, החיים של כולנו סובבים סביב האחוזות", מחייכת אורה. "על השולחן פה בסלון נפרשות תוכניות בנייה ואחרות. במפגשים משפחתיים מהר מאוד מגיעים אזכורים שונים שנוגעים לעבודה. זה בלתי נמנע, אבל כנראה גם חלק מהסוד: התשוקה והאהבה האמיתית לתחום".

מחלוצי הדיור המוגן

חברת רובינשטיין נוסדה כחברת בנייה למגורים בשנות ה-30 על ידי אהרון רובינשטיין-שחורי.
בשנות ה-40 נכנסו אחיו של אהרון לחברה, ובהם אביו של רמי, אברהם. במהרה נהייתה "רובינשטיין" אחת מחברות הבנייה המרכזיות בישראל, והקימה שכונות מגורים ברחבי המדינה. בשנות ה-80 החברה הונפקה לבורסה. בשנת 1990 עברה לבעלותם של אברהם ורמי. כיום היא מוחזקת על ידי חברת רובינשטיין, ומנוהלת על ידי רמי והבן גיל.
בבעלות החברה ארבע אחוזות דיור מוגן יוקרתיות: אחוזת ראשונים, אחוזת פולג, אחוזת צהלה ואחוזת בית הכרם. זאת, בשותפות חלקית עם אילן תמיר, המשמש גם מנכ"ל האחוזות.

רמי, כאמור, גדל לתוך העסק המשפחתי. "בנעוריי, בחופשים עבדתי כטפסן", הוא מספר. "לאחר שסיימתי לימודי הנדסה אזרחית בטכניון, הפכתי למתכנן. אני רשמית בעסק משנת 1970 – כמעט 50 שנה. אילו ערכים מאפיינים את החברה מאז ועד היום? יש שלושה ערכים מרכזיים: איכות, מקצועיות, אמינות. כשאני אחראי לביצוע של משהו – זה צריך להיות הכי טוב. גם אם משהו לא מצליח – צריך לדעת להסיק מסקנות".

למעשה, מספר רמי, החברה נכנסה לתחום הדיור המוגן בטעות כמעט.

"בשנת 1987 הייתה לנו קרקע של חולות בראשון לציון, שיועדה לבנייה רוויה של מאות יחידות", הוא משחזר. "בשלב מסוים האדריכל אמר לי שלפי תוכניות המתאר ניתן לבנות מרכז מסחרי ומעליו בית אבות. התלבטתי, והחלטתי ללמוד את הנושא. הלכתי עם אבי, אברהם, לבתי אבות שונים בארץ, שעשו עליי רושם נורא ואיום. כבר כמעט ירדתי מהנושא, כשיום אחד הגעתי ליום עיון בנושא דיור מוגן, שנערך באשדוד. צבי הנדלר ז"ל, שהתמחה בתחום, העניק שם הרצאה. זה כבר נשמע מעניין. הבאתי את צבי לפגוש את אבי, וגם הוא התרשם מאוד. כך החלטנו להקים את אחוזת ראשונים. האחוזה הוקמה בשנת 1996. צבי הנדלר היה המנהל שלה במשך כ-15 שנה".

הימים הראשונים של האחוזה, נזכר רמי, היו חלוציים: "בראש השנה הראשון לא היה מספיק קהל לארוחת החג, ואנחנו הצטרפנו כדי שתהיה אווירה חגיגית אמיתית. כמובן שמהר מאוד האחוזה התמלאה וכבר בקושי היה מקום באירועים ובחגים השונים. כיום אחוזת ראשונים היא כבר שם גנרי בישראל לדיור מוגן".

אורה, מצידה, עזבה את עבודתה כמורה להיסטוריה ואזרחות, והחלה לפתח ולנהל את תחום התרבות באחוזה. "זו הייתה עבודה אינטנסיבית ומהנה", היא מספרת. "במשך 14 שנה, יום-יום, מבוקר עד לילה. אני קבעתי שהפעילות לא תסתיים בשעות אחר הצהרים, כפי שהיה נהוג אז, אלא תמשיך גם בערב, עד לשעה עשר. מאוחר יותר התמלא לוח הפעילויות לכ-150 שעות שבועיות, בחפיפה – מלאכות ואומנויות, מקהלה, ברידג', לימודי שפות, הרצאות מגוונות, פעילות ספורט ענפה, ריקודים, טיולים וכדומה. עד היום אנחנו לא יורדים מהסטנדרט הזה באף אחוזה. מהר מאוד, כמובן, התחילו לחקות אותנו בדיורים מוגנים אחרים. בכל מקרה, גם עכשיו אני מעורבת בכל הנוגע לתרבות באחוזות. אני בקשר עם מנהלות התרבות, ומעבירה הרצאות לדיירים בנושאים היסטוריים שונים".

51 שנות נישואים

הראיון נערך בסלון ביתם של אורה ורמי, ימים אחדים לפני שהם מציינים 51 שנות נישואים. "הכרנו אצלי בבית, בבני ברק", מספרת אורה. "הייתי בת 17. חבר שרצה לצאת איתי הביא את רמי 'לסיוע'. רמי היה ונשאר בחור סולידי וטוב, וזה מצא חן בעיניי אז וגם היום. התחתנו כשהייתי בגיל 20 .זה מחזיק מעמד יפה מאוד".

החתונה נערכה בבית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב.
מיד לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר בחיפה. רמי השלים את לימודיו בטכניון ואורה למדה באוניברסיטה היסטוריה ופסיכולוגיה. בשנת 1969 שבו בני הזוג עם התינוק גיל לתל אביב, וב-1978 עברו עם גיל וטלי אל הבית שבו הם מתגוררים עד היום.
בימים אלה, רמי עסוק מאוד בהקמת שלוש אחוזות נוספות של רובינשטיין: אחוזת חולון, אחוזת גבעתיים, אחוזת גליל ים, "ובעוד פרויקט גדול שייחשף בקרוב", הוא מגלה. במחשב הביתי, הוא עובר בין התוכניות האדריכליות  התלת-ממדיות של האחוזות החדשות בקפידה רבה. אבל הוא לא סומך רק על דגמים וירטואליים. למרבית המבנים הוא בונה בעצמו מודל מקרטון כדי לבחון כל פרט וזווית בעיניים.

אורה שותפה אקטיבית באחוזות בתחום פעילות התרבות. בנוסף, היא אמונה על מתן תרומות לגופים שונים מטעם חברת רובינשטיין. ״אנחנו מקבלים פניות רבות לסיוע", היא מספרת. "אני בודקת בדיוק לאן הכסף מיועד, ונמנעת מעמותות שונות שעלולות לגזור קופונים. אנחנו משתדלים לתרום ישירות לנזקקים. 90% מהתרומות שלנו הן לתינוקות, לילדים ולבני נוער עד גיל 18".

איך נראים חיי היומיום שלכם?

אורה: "שנינו פנסיונרים 'בכאילו'. מתחילים מוקדם בבוקר, ויוצאים לעבודה. רמי במשרד ואני מהבית. מסיימים בחמש-שש אחרי הצהריים במקרה הטוב. יש לנו אהבה גדולה אחת – טיולים בארץ ובחו"ל. פעם בשנה אנחנו לוקחים אתנו לטיול את הנכדים. חוץ מזה, הולכים לאופרה ולתיאטרון ונפגשים עם חברים״.

בזמנו הפנוי, המועט, רמי נהנה לבנות בעצמו חפצים שונים בסדנת המלאכה שלו, שבקומת המרתף בבית.

תוכניות לעתיד?

אורה: "אני מתכננת, בעוד ארבע-חמש שנים, שנעבור לאחת האחוזות, ואני לא אציין איזו, כי האפשרויות טובות ומתרבות!".