…אחרת, באותו היום, מספרת לי: "אמרתי לה [ללקוחה] שאני לא יכולה להוריד מהמחיר. מה את אומרת?" היא שואלת אותי, "אולי אני מפחדת מהפרויקט הזה?"

 לא מעט נשים מסבירות לי שמשהו לא בסדר, כאילו שהרגש והפחד מנהלים אותן.

לפעמים זה נכון, הרבה פעמים זה לא. הרבה פעמים הן דווקא הגיבו באופן ענייני, עסקי.

 לבעלת העסק הראשונה אמרתי: אולי את לא משקיעה כסף בפרסום כי עוד לא הבנת מי קהל היעד שלך? במילים אחרות, אולי את לא משקיעה בפרסום כי לא ברור לך ההחזר על ההשקעה.
ואם כך, ההשקעה בפרסום היא באמת החלטה עסקית שגויה.

את השנייה שאלתי, אולי את לא רוצה להוריד מהמחיר כי הבנת שזה לא כלכלי?
ואולי זה בגלל שאת לא רוצה לתמחר את עבודתך בזול?

הרגש הנוכח הזה, חשוב לתפוס אותו, אבל כהזדמנות, לא כמשבר – הוא יכול להיות איתות לבעיה עסקית אמיתית. ולפעמים הוא יכול לסמן לנו שהתקדמנו – שהרגש הזה בהווה הוא רק השלכה ממצבים בעבר.

 השורה התחתונה היא שלמרות שמודעות היא תכונה הכרחית ומבורכת, בנקודה כלשהי אנו חייבות לדעת כיצד לקחת את אותה המודעות ולתרגם אותה לניתוח ענייני, ורק האיזון הזה בין הרגשי לרציונלי הוא שמאפשר להגיע למצב של התקדמות אמיתית.

ראיינה: חוה ניסנבוים

לאחר ששימשה בתפקיד מנהלת תוכן בחברת פלאפון (ושל GoNExt לשעבר) במשך 3 שנים, עם משכורת שמנה, ועמדה בכירה בניהול פרויקטים גדולים באינטרנט, החליטה רויטל הנדלר לעזוב. "נמאס לי", היא מסבירה, "הפריע לי ששיא ההצלחה שלי הייתה שעוד ילד קיבל צעקות מאמא שלו כי חשבון הפלאפון שלו היה מוגזם". אחרי שעזבה את פלאפון הספיקה הנדלר לסיים תואר שני במינהל עסקים בניו יורק, ומשם נסעה לדרום אמריקה לטיול של חצי שנה. "כשחזרתי לארץ, לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך לעוד קדנציה קרייריסטית. חשבתי להתפנות למשפחה ולילדים ולעשות משהו קטן וחמוד".

"חשבתי לעצמי, איך קיבינימט אף אחד לא חשב להקים לוח נתונים מאוחד"

"הקטן וחמוד", היא היום חברת AllJobs – אתר האינטרנט הגדול ביותר בישראל לחיפוש עבודה. החברה מונה, 130 עובדים, גלגלה ב-2008 18 מיליון שקל בשנה ועם צפי של 24 מיליון לשנת 2009. באתר גולשים חצי מיליון מבקרים מידי חודש ומפורסמות בו קרוב ל-30 אלף משרות דרושים מידי יום. כמעט עשרת אלפים בבלעדיות. החברה מבוססת על מודל עסקי מרכזי של מנויים המשלמים סכום של 44 שקלים בכל חודש עבור גישה למאגר העדכני של כל המשרות המתפרסמות בישראל.

"כשהקמתי את AllJobs", מספרת הנדלר, "זה היה ממקום של תסכול. חיפשתי עבודה ומכיוון שהכרתי את האינטרנט, ציפיתי שהוא יעזור לי. גיליתי המון אתרים שמחזיקים לוחות דרושים, קהילות מקצועיות, מדורי דרושים של חברות, אתרים של חברות ההשמה. אם את מחפשת משרות יסודית, את רוצה למצוא את העבודה הכי טובה שיש בזמן הכי קצר. גיליתי שזו משימה בלתי אפשרית. חשבתי לעצמי איך קיבינימט אף אחד לא חשב להקים לוח נתונים מאוחד, שכל אחד ישלם עליו סכום סמלי ומישהו אחד יחפש את המשרות".

ב-AllJobs נסרקים היום מידי יום 1800 אתרים, עיתונים ולוחות דרושים. 40 אנשים עושים רק את זה.

אבל עוד לפני ש-AllJobs סרקה לוח אחד, רויטל הנדלר סרקה וסקרה כל דבר שקשור לעניין. "ערכתי סקר כדי לדעת אם עוד אנשים ישלמו סכום סמלי של 40-30 שקלים כדי שמישהו אחר יאסוף להם את המידע. "ראיתי ש-60% אמרו שכן ו-40% השיבו שבשום אופן לו. זה הספיק לי. השירות הזה נותן מקפצה מאוד גדולה למחפש העבודה, אם כולם היו משתמשים בשירות הזה, זה היה מבטל את היתרון היחסי של השירות".

"אני לא אגיד לא להרצל!".
בעוד הרעיון על להקים מאגר מידע  אחד שירכז את כל המשרות במשק, מתגלגל במוחה של רויטל הנדלר, ומנסה להגביה עוף, התגלגלה לידיה ההזדמנות לעוף עם הרצל עוזר בבאקאי- טרקטורון מעופף. הרצל עוזר, היום מנכ"ל Hot ואז מנכ"ל GoNext- חברת האינטרנט הסלולארית של פלאפון, הציע להנדלר לעופף איתו. "לא היינו חברים או משהו כזה", מתארת הנדלר את הנסיבות שהובילו לתעופה המשותפת, "באותה תקופה אפילו לא עבדתי ישירות תחתיו, היה לו פשוט מנהג כזה", מסבירה הנדלר בחיוך, "למצוא כל שבוע איזה "פראייר" שיקום ב-5 בבוקר בשבת. מספיק ששאלת אותו 'אתה נוסע על הבאקאי? והוא היה מכניס אותך לרשימת המועמדים, מה שאמר שיום אחד תקבלי טלפון".

ויום אחד אכן הטלפון צלצל. "ברור שאני הולכת", משחזרת הנדלר את ההחלטה, "אני לא אגיד לא להרצל!. "הבאקאי עושה הרבה רעש", מתארת הנדלר את מה שהוביל לשיחה הגורלית, "אז מדברים דרך אוזניות. עכשיו, איזה נושאי שיחה יש לי לדבר עם הרצל?. מתוך ניסיון למצוא נושאי שיחה סיפרתי לו על שני רעיונות למיזמים שונים. מזה של AllJobs הוא התלהב מאוד. כשירדנו הוא אמר לי "יש לי קצת כסף עכשיו. אם תעשי תוכנית עסקית, וזה יהיה מעניין, אני אשים 50 אלף שקל".

"בואי נאמר שהתוכנית שלי לא הייתה כמו איזה אקסל שנראה טוב"
הנדלר עשתה תוכנית עסקית ועוד איך עשתה.

"אנשים לא טיפשים", מסבירה הנדלר את העבודה הרצינית בה השקיעה את כל כולה",  ואלה שהם כן", היא מוסיפה, "עדיף שלא יהיו השותפים שלך". ביסודיות שאופיינית לה "אני אישה של פרטים. יש לי ראיית מקרו אבל אני מאמינה בפרטים", ירדה הנדלר לפרטים הקטנים: האם באמת אפשר לאסוף את כל המשרות?, כמה אנשים צריך לשכור כדי לכסות את העלויות וכמה הם יעלו?. "כל יום עברתי על כל האינטרנט והוצאתי עוד ועוד לינקים שאת כולם הייתי אוספת לתוך מסמך אקסל. זה הלך וגדל ואני הייתי צריכה למצוא מתודולוגית איסוף חכמה שגם לא תגזול יותר מידי זמן וגם תהיה כלכלית. זו עבודה מטורפת לאסוף את כל המשרות בישראל. צריך לדאוג שלא יהיו כפילויות ושלא יהיו משרות פירמידה. זה חשוב לתוכנית העסקית כי זה ההוצאות. לקח חודשים להרכיב את התוכנית העסקית", מסכמת הנדלר את התהליך המפרך.

על מנת לעשות תוכנית עסקית מעמיקה, שאלה הנדלר שאלות והרבה!. "הייתה תקופה שכל החברים שלי קיבלו טלפון אם הם מכירים מישהו מתעשיית משאבי האנוש שיסכים להיפגש איתי על מנת שאשאל אותם את השאלות הנכונות. אף פעם לא מומלץ להסתפק בתשובה כמו 'שיווק באינטרנט עולה עשרת אלפים שקלים'. תמיד כדאי לשאול 'בוא תסביר לי איך' ואחר כך ללכת לאנשים אחרים ולשאול גם אותם מה הם חושבים".

"בגלל שהרצל אמר לי 'אני איתך', לא היה לי את הקטע של הרצון לעשות תוכנית עסקית כדי למכור. לא רק הרצל עוזר, היה בעניין, גם הנדלר עצמה ובן זוגה דאז- גדי שבדרון, מנכ"ל "אנטרפרייז", חברה לייעוץ ותכנון שיווק אסטרטגי וגיסו של הרצל – ניב אריאל, יזם ומנהל עסקים בתחומים שונים – היו כולם בעניין.

"כל אחד הכניס את היד לכיס והוציא בדיוק את אותו הסכום. סך הכול 360 אלף שקלים. אני הוצאתי קצת פחות. כדי להשוות את ההשקעה שלי לשלהם, לקחתי על עצמי להיות המנכ"לית. במשך שנה וחצי עבדתי תמורת משכורת של 5000 שקלים. אפילו המזכירה שלי היום מקבלת יותר מזה."

אני וגדי החלטנו החלטה מושכלת, לא לבקש פרמיה על זה שהבאנו את הרעיון, כי הייתה חשובה לנו המחויבות המלאה.

היה מאוד קשה להתחיל מסכום השקעה כזה. הייתי שוקלת 8 פעמים אם לקנות את הפקס עכשיו או בעוד שבועיים כשיגיעו עוד כספים.  דקה לא היינו במינוס וגם לא לקחנו הלוואה. זה היה איפה אפשר לקמבן בשביל למצוא משהו ולא להוציא כסף".

"את רצה מהר יותר כשאת חייבת פיפי"
חודשיים אחרי שעלה AllJobs לאוויר, תבעו אותם העיתונים מעריב וידיעות.

"עוד בשלב התוכנית העסקית, היו לי שתי חוות דעת של עורכי דין על הנושא הזה. בהתחלה חשבתי לתת למעסיקים להכניס משרות חינם. אחר כך חשבתי ששווה לבדוק מה אומר החוק לגבי איסוף הנתונים מהלוחות (ולא רק מהחברות). ראינו שלא קיימות זכויות יוצרים על מידע ונתונים, בטח לא אם מה שנשאר אחרי עריכה וקטלוג -זה תמצית המידע".

התמודדות מול ענקים יצרה צורך לקחת עורכי דין מעולים בעלויות מאוד גבוהות. באופן טבעי זה מחייב לגדול. "את רצה מהר יותר כשאת חייבת פיפי", ממחישה רויטל את המציאות. "זה גרם לנו להביא עוד משקיע. איש תקשורת שראה את האתר הסכים לרכוש 20% מהחברה לפי שווי של מיליון דולר. זה הכניס לנו בוכטה. ועדיין", מבהירה הנדלר, "כל הרווחים מאז הושקעו חזרה בחברה."

לפני שנתיים הגיעה חברת head hunter לארץ. החברה ממוקמת במוסקבה ונמצאת בבעלות חברה אמריקאית בתחום אחזקת אינטרנט. הם הגיעו לישראל על מנת להקים סניף של head hunter בארץ. "כשהם ראו את המודל העסקי שלנו", מספרת הנדלר, "הם חשבו שאולי הם יקנו את החברה במקום להקים אחת חדשה. אבל אנחנו לא רצינו למכור. ניהלנו  משא ומתן. בהתחלה הייתה רכישה של 25% ואחר כך רכישה נוספת של 50% לפי ערך חברה של 18 מיליון דולר. בסך הכול בוצעה עסקה בשווי של 16.6 מיליון דולר בממוצע.

"לצאת מאזור הנוחות"
לא רק כסף גדול נפל לידיה של רויטל הנדלר. גם לחצים ובעיות "כבר שש שנים, אם מחשבים את תחילתה של התוכנית העסקית, ו-ארבע וחצי שנים מאז שהעסק חי, ולא היה לי חודש אחד דומה לחודש הקודם. אני לא סובלת מזה אבל זה לא קל. אתה כל הזמן צריך לצאת מאזור הנוחות שלך. וכל פעם שלמדתי נושא, נושא אחר התעורר. בנקים, מאזנים, משפטים.  ככל שאנחנו גדלים יותר, אנחנו גם חשופים יותר. מסתכלים עלינו יותר. פעם לא עבדתי עם עו"ד צמוד, היום אין מייל שיוצא בלי הסתכלות שלו."

לא רק עו"ד לא מפסיק להסתכל. גם רויטל עצמה לא מפסיקה להסתכל, לבחון מצבים  ולקבל החלטות. "אני פחות מנכ"לית באופי ויותר יזמת. כבר שנים שאני מחכה לרגע שבו אני ארגיש שאני לא טובה בזה ואביא 'מנכ"ל רציני'. עם כל הכבוד לקריירה המפוארת שלי -ניהלתי תוכן לא חברה. זה שני דברים מאוד שונים." הנדלר סבורה שמנהלת טובה צריכה "גמישות מחשבתית ולאפשר למידע להיכנס. "לא להיות במקום של 'אני יודעת'".

הנדלר מנהלת את AllJobs מהמקום של ללמוד דברים ולהבין אותם. "כל כסף שנכנס, שאלנו- מה עוד? במה נכון להשקיע? אני רואה המון יזמים שהשקיעו המון במוצר, בממשק משתמש ושכחו את כל השאר: מודל עסקי ומאיפה יבוא הכסף".

"בשביל למכור פרסום, צריך לדעת לעבוד עם משרדי פרסום"
כדי להוביל בתחום מסוים, סבורה רויטל הנדלר, כי "חשוב דבר ראשון לנסח בצורה ברורה את המודל העסקי ולדבוק בו בכל המהלכים העסקיים. יכולים להיות כמובן כמה מודלים, כמה מקורות הכנסה", מסבירה הנדלר, "אבל חייב להיות מודל אחד מרכזי וגדול שאליו מנתבים את המאמצים. המודל שלנו למשל, אומר שמחפש העבודה הוא הלקוח – אנחנו לא שוכחים את זה לרגע. השקענו המון בממשק משתמש נוח ויעיל, ומהיום הראשון הייתה ב-AllJobs מחלקה שלמה של שירות לקוחות כי הלקוחות שלנו נמצאים בסיטואציה עדינה בה הם מרגישים מבולבלים או נטושים. כל הבלגן שאתה נמצא בו כשאתה עובד -נעלם. ולעיתים גם הכבוד שנתנה לך המשפחה. והנה יש גוף שמחזר אחריך, שרוצה שתהיה מרוצה".

"ברגע שאתה מפזר משאבים לכיוונים שונים למשל: קצת לפרסום, קצת למנויים וקצת לקשרים עם מעסיקים אחרים -זה מוביל לכישלון". מדוע? "כי בשביל למכור פרסום, צריך לדעת לעבוד עם משרדי פרסום, לדעת לנהל מערך B2B. זה עולם שלם של ידע ארגוני. לעומת זאת, מתן שירות למשתמשים פרטיים – זה להבין עולם אחר. אנחנו למשל משקיעים המון בממשק משתמש, בשירות לקוחות, בלתת שירותים חינמיים לצד שירותי הפרימיום שלנו, בלהסביר למשתמש מה הערך הסגולי של כל שירות שהוא מקבל. יחד עם זאת, ולצד המיקוד, צריך לדעת כמה אתה מתמקד בליבה וכמה בכל זאת אתה מאפשר לעצמך לחשוב על היום של מחר. כי אם אתה כל כך בליבה, אז כולם מתקדמים ויכולים לעקוף אותך. כי אתה היית נורא ממוקד. זה עניין של מינונים."

דבר שני שרויטל הנדלר מאמינה שצריך לדייק בו על מנת להוביל בתחום הוא שיווק.

הנדלר מאמינה גדולה ביחסי ציבור. "יחסי ציבור היו משהו ששמתי עליו דגש מההתחלה. לא מצאתי מישהו שיאמין בחזון שלי – לא רק ידיעות קצרות, אלא תכנים איכותיים ושימושיים בנושא קריירה. כולם אמרו לי 'את כולה מקימה לוח'. עד שפגשתי בעמית סנדיק, איתה אני עובדת עד היום. 8 חודשים עשינו רק יחסי ציבור והעיתונאים ראו שהתוכן טוב ומעניין והם פרסמו אותו. השקעתי המון בכתיבת תוכן איכותי. כל העיתונים הגדולים הקימו מדור קריירה מרוב שהלעטנו אותם בחומרים. היום אין כמעט אף עיתונאי שיכתוב על קריירה ולא יפנה לשאול אותי אם יש לי משהו חכם להגיד. ברוב המקרים יש לי משהו חכם, אבל הם יודעים שאם אין  -אני לא אומרת".

גם אם רויטל בוחרת לא לומר דבר, הנתונים של AllJobs מדברים בעד עצמם. מול הנתונים המרשימים האלו והסיפור שמאחוריהם, כל מילה נוספת -מיותרת.

אני מייעצת לשתי דיאטניות עצמאיות. אחת מטפלת באכילה רגשית (ללא דיאטה), אחרת מתמקדת בייעוץ דיאטטי.

זו שמתמקדת באכילה רגשית החליטה להפסיק לכתוב לאתר נשים גדול בנושא דיאטה כי זה לא נכון לה ברמה העסקית-מיצובית. כשסיפרה לי על החלטתה, ביקשתי ממנה שתציע לעורכת אתר הנשים להעביר את הטור לדיאטנית האחרת שאני מלווה.

העורכת הסכימה והציעה לה להמשיך לכתוב על ההיבט הרגשי של אכילה.

זה היתרון של בידול והגדרה ברורה וחדה של אופי העסק  – לא רק שאין קונפליקט או ניגוד אינטרסים בין בעלות העסקים אלא שיש שיתוף, יצירה של תוכן חכם יותר (זו משלימה את זו) והפרייה.

לכן, אל תשאלי "על מה אני אכתוב", אלא חשבי "מה אני רוצה להגיד":

• • לספר סיפור (לא לחשוב על לכתוב אותו, פשוט לספר אותו).
  • להסביר רעיון (שלך או של אחרים שמצא חן בעיניך).
  • להעביר את ההתרשמות שלך ממשהו.
  • למתוח ביקורת על משהו.
  • להשוות, לנתח, להגג, לקטר, או כל דבר אחר שיש בו משהו להגיד.

מתוך המדריך לכתיבת בלוג באתר סלונה

יומיים לפני שיחת הטלפון שלי איתה, אני מכורה. אפשר להשתמש בהרבה סופרלטיבים כשרוצים לתאר את הבלוג המושקע של קרן שביט (39), "טוב ויפה", Life & Style By Karen Shavit אבל יותר מכול אפשר להגיד שהוא לגמרי חי!. חי כמו ששביט חיה את החיים, בצבעוניות, ברגש ובאנרגיות חיוביות, גם כשלא הכול ורוד.

בגיל 30, בעקבות גירושיה הטריים ומותו הפתאומי של אביה, בחרה שביט "להתנקות" מכל מה שצברה כבחורה אמביציוזית, ו"להסתובב בלי תיק על הגב". היא עברה מתל אביב לבית אמה שברחובות בה נולדה וגדלה, ועזבה עבודה נחשקת כמעצבת אירועים "שכירה במעמד של עצמאי", לטובת ניהול עסק משפחתי של מכונים אורטופדיים עם אחיה. "רק תראי את הצבעים של הנעליים במכונים האורטופדיים ואת חוטפת את הדיכאון של הלייף", צוחקת שביט, ומעניקה את גרסתה לשינוי הדרמטי "אני מאמינה שדברים לא קורים סתם. זה כמו בסרט 'דלתות מסתובבות', אני תמיד אעדיף להיכנס לדלת, להסתובב ואז להחליט לאן אני רוצה לחזור. ידעתי, שכשאקים את המשפחה שלי מחדש, אני אעוף". ב-2006 התחתנה שביט עם עידן ושנה אחר כך הם עברו "לבית המדהים" ששכרו ושיפצו במזכרת בתיה.  בפברואר 2007 נולדה עלמה (שלוש שנים מאוחר יותר, נולדה נוגה) ומסלול התעופה החל להתגבש.

"אם את רוצה לעשות את מה שאת אוהבת, את צריכה לעשות אותו כמקצוע"
"חצי שנה אחרי שיצאתי מהעסק (סוף 2007), לא ניסיתי אפילו לחשוב מה אני רוצה לעשות", מודה שביט, "הסתובבתי, ראיתי, טעמתי, נגעתי, נפגשתי עם אנשים, הקשבתי לאנשים, דיברתי. כאילו העברתי את עצמי תהליך של טרנספורמאציה. באיזה שהוא מקום נפל לי האסימון שאם עד עכשיו הזמן היה משאב יקר, אז עכשיו הוא יותר יקר. כשאת אימא אין לך זמן לתחביבים ולבילויים. זאת אומרת יש לך, אבל בקטנה. אם את רוצה לעשות את מה שאת אוהבת, את צריכה לעשות אותו כמקצוע."

כחלק מהפיכתה למקצועית, שכרה ושיפצה שביט את יחידת הדיור שממוקמת מתחת לביתה. "שולחן האוכל הפך להיות פינת עבודה מאולתרת", היא משחזרת, "ואני הבנתי שאני צריכה מקום משלי." מתוך חיפוש אחר ערוץ שיחזיר את ההשקעה וגם יהווה מקור פרנסה, פתחה שביט את "בוקר במושבה", סדנאות ליצירת צלמיות קולאז', "בובות ממתכת שיושבות על מדף", בשיטה של האמנית האמריקאית קלודין הלמוט. "נשים לא הגיעו אלי כדי ללמוד איך לעשות את זה", היא מבהירה, "אפשר להיכנס לאינטרנט וללמוד איך לעשות את זה בדיוק כמוני. הם הגיעו אלי כי סיפקתי להם חוויה אסקפיסטית נפלאה. מבחינתן הן קפצו חו"ל".

"מעט אנשים יתאמצו, יכניסו יד לכיס ויקנו"
כמי שגדלה לאבא סוחר ולאימא שהייתה מנהלת שיווק ואחר כך פתחה משרד עצמאי Head Hunting למשרות בכירות במשק, שביט מדברת באופן טבעי לגמרי על תועלות ללקוח: "אנשים קונים ממני מוצרים כדי להיות מאושרים", על תמחור: "אני שואלת עצמי באיזה מחיר אני הייתי קונה אותו. הולכת אחורה ורואה כמה יעלה לי הייצור. אם אין לי 'נתח' נכון, אני לא נכנסת לזה. יש עוד הרבה רעיונות שעומדים בתור למה לבזבז את הזמן שלי על משהו לא רווחי?" ועל מכירות: "כל אחד יכול להגיד לך על מה שאת עושה 'וואו זה מקסים. אני נורא רוצה כזה'. מעט אנשים יתאמצו, יכניסו יד לכיס ויקנו. קנייה, מבחינתי, היא ביטוי להערכה. כשהם קונים זה אומר שהם באמת רוצים את מה שאת עושה." ושביט עושה. הרבה.

היא כותבת ספר ילדים, מפיקה מכירות עיצוב גדולות בשם: "קולאז' sales" בהן היא ועוד עשרות יוצרות מוכשרות משתתפות, מפתחת קו תכשיטים תחת המותג: Vintag Flair, "ניתן למצוא אותו בחנויות של נעמה בצלאל",  רוקמת פרויקט התנדבותי גדול עם 'העמותה לילדים בסיכוי', מעורבת עסקית באתר של קנייה חברתית שנקרא "איזה כיף" ומפתחת את "Baby Galabiya"- קו בגדי נוחות צבעוניים מכותנה. "זה לא משהו שהיה צריך להמציא אותו", אומרת שביט על הגלביות, "זה צורך קיים. כשמצאתי את עצמי מסתובבת ומחפשת גלביות לילדות,  אמרתי 'וואו, אם אני צריכה להתאמץ למצוא אותן, אז אני הולכת לייצר אותן'."

"חכה שלא מניבה, אני מקפלת אותה"
מבחינת שביט 'צורך' הוא גם ההבדל בין אמנות לעיצוב "אמנות זה משהו שעושים מתוך צורך פנימי אישי, מתוך יצר. אני מעצבת לפי צרכים שאני מזהה מסביב או שמזמינים ממני. לפני שאני לוקחת פרויקט יש שלושה פרמטרים שאני מתייחסת אליהם: 1. זה צריך להיות משהו שמאוד- מאוד מלהיב אותי ברמת העניין האישי 2. זה חייב להיות רווחי, כי אם אני לא אוציא מזה פרנסה, אז מבחינתי זה תחביב 3. משהו שלא כובל אותי. שבכל שלב נתון, אני יכולה לצאת ממנו או להציב מישהו שיעשה את העבודה שלי."

"זה גם חינוך וגם גנים", מסכמת שביט את הקלות היחסית שבה היא "קופצת למים". ומים מבחינתה של שביט. יש והמון.

"כשפתחתי את הסטודיו, נזכרת שביט, "הטקטיקה שלי הייתה כזו: אני נמצאת על אי בודד והשוק זה אוקיינוס ענק.  אם אני רוצה לאכול אני צריכה לזרוק חכה ולדוג. כדי להיות בטוחה שיהיה לי מה לאכול בסוף היום, אני מארגנת 20 חכות על יתדות. מכל הכיוונים של האי ומסתובבת ביניהן. אם אני רואה חכה שלא מניבה, אני מקפלת אותה. בלי שום סנטימנטים גם אם זה המוצר הכי מדהים."

המוצר הכי מדהים של שביט, הוא הבלוג שלה. קולאז' של צילומים איכותיים וטקסט משובח. "לוקח לי הרבה זמן לכתוב פוסט", היא חושפת, "אני גם עובדת על תמונות שאני מעבדת אותם."

מאז שעלה לאוויר 'טוב ויפה', בפברואר 2009, נרשמו אליו כמה אלפים ("אני לא חושפת את הנתון הזה") של איש ובעיקר אישה. והכול בזכות אישה אחת: בלוגרית, צלמת והיום חברתה הטובה של שביט, מורן יוסף.

"את חייבת לכתוב בלוג"
את יוסף פגשה שביט ביריד הראשון שבו השתתפה במהלך 2008. "לקחתי את זה מאוד ברצינות. אמרתי, 'אני לא יכולה לפתוח שולחן ולשים עליו מפה וכמה פיצ'פקס'. תכננתי דוכן עם גובה, נוכחות ובדים, שמתקפל ונכנס. זה לא עלה יקר אבל זכה להרבה תגובות. מורן, ראתה את כל מה שאני עושה ואמרה לי 'תקשיבי, את חייבת לכתוב בלוג, הדברים שאת עושה מעוררי השראה. אמרתי לה 'כן, למה לא'. הייתי טיפה סקפטית.", היא נזכרת, "כל החיים שלי ניסיתי לנהל יומן אישי הייתי מתחילה בקול תרועה ואחר כך זונחת. אבל זה שאני יודעת שיש מישהו שמחכה לשמוע מה אכתוב, שזקוק לזה, שזה נותן לו כוחות, זה יוצר מחויבות. לא ממקום מעיק אלא מקום אחראי."

אחריות יש לה לשביט. ובגדול.
את לא יכולה להחליט שאת כותבת בלוג ממקום שאני עסק ואני צריך בלוג. לא יהיה מגע קסם", היא מסבירה "את צריכה שתהיה לך תשוקה אמיתית לכתיבה, לשיתוף ולחוות דברים. "הבלוג ייצר המון עניין", מתארת שביט את התגלגלות העניינים, "יש לך קהל של אנשים שמקשיב לך, שרואה אותך, ויודע מה יש לך פה בסטודיו הקטן במזכרת בתיה. את רק צריכה לעשות דברים וליצור הזדמנויות שהם יגיעו אל זה. מכירה זו הזדמנות נהדרת. אני מפרסמת בבלוג שלי, ואנשים מגיעים מעמק הירדן, ממטולה, זה לא משהו שאת יכולה לעשות כשאת תולה פלקט."

"אי אפשר לעשות הכול לבד גם אם את עובדת כמו 5 אנשים"
מכירות הקולאז' sales "הקטנות" של שביט נערכות בין 4 ל-5 פעמים בשנה (כ- 10 יוצרות) ו2 המכירות הגדולות בראש השנה ובפסח (למעלה מ-20 יוצרות). הרבה דברים היא עושה  לבד "מעצבת בעצמי את המודעות", אבל לא את הכול. "כשאני עושה הפקה גדולה אני לוקחת עוזרת הפקה שעובדת איתי פר פרויקט. בהפקה בפסח, שמנתה 35 יוצרות, עבדה איתי בחורה מקסימה בשם: טל לוין. זה לא משהו שבן אדם אחד יכול לעשות גם אם הוא עובד כמו 5 אנשים."

שביט בהחלט מאלו שעובדים כמו 5 אנשים. "אני ישנה מעט מאוד. ואני מאוד אוהבת לישון. אבל יש דברים שאני אוהבת יותר. יש תקופות, (ואני לא ממליצה על זה לאף אחד), שאני יכולה לא לישון בכלל במשך כמה ימים רק מהאדרנלין של מה שקורה מסביב."

לא רק עוזרות הפקה לוקחת שביט גם המשפחה נרתמת. "מאחורי אישה מצליחה יש משפחה תומכת,היא אומרת ומוסיפה "וגם חברים ובביבי סיטרים. גדוד שלם שנעמד בשביל לעזור. יש דברים שמתוכננים ויש הזדמנויות שמגיעות מרגע לרגע. אם לא תהיה לך מערכת שתאפשר לך לתפוס את ההזדמנות הזאת, אז ההזדמנות הזאת תחמוק."

לרבות מאיתנו זה קורה: לאחר מספר שנים בעיסוק מסוים, אנחנו מרגישות שזהו. מיצינו.

לפעמים זו העבודה ששוחקת, לפעמים – העניין שנעלם, לפעמים, פיטורין שבאו בהפתעה ולפעמים זה פשוט תינוק חדש שבא לעולם. הגיע זמן שינוי! האומנם? כיצד? והאם הוא יצליח?

שינוי קריירה – האומנם? (זה הזמן?)
את משתוקקת לעזוב את העבודה הנוכחית. כמו אבן יצוקה היא יושבת לך בבטן. מסרבת להתעכל. אבל הפחדים. ואיך לא? אחרי הכול העבודה שלך מתגמלת. המשכורת מצוינת התנאים מופלגים, לפעמים זו הקירבה לבית והחיסכון בזמן, דלק ואפילו אחזקת רכב. לעיתים אלו שעות עבודה נוחות, זכויות פנסיוניות או יציבות שמעניקה לך שקט נפשי. כדי להבין מה נכון לך לעשות: לעזוב, להישאר, לקחת הפסקה או לעבור לחצי משרה- בדקי מה חשוב לך מכל התגמולים שהעבודה נותנת לך.

תתחילי מזה שתשאלי את עצמך: 'מה חשוב לי בעבודה?', ו-'מה אני צריכה מעבודה?'
אולי תתפלאי לשמוע, אבל לכל אחת יש את מה שהכי חשוב בעיניה ונכון עבורה: עניין ולמידה, תחושת שייכות, הערכה, יכולת לבוא לידי ביטוי, כסף, קביעות, משפחתיות. ערכים שונים מהווים שיקולים שונים למה חשוב ומה צריך.

לאחר שמיפית את הצרכים האישיים שלך, כתבי באיזו מידה העבודה הנוכחית שלך עונה על שאיפות אלו.

אי התאמה או התאמה נמוכה בין התגמולים בעבודה לבין הצרכים שלך הם האחראים לתסכול ולרצון לעזוב. בפעם הבאה תוודאי שהעבודה מעניקה לך את מה שחשוב לך.

כיצד? (לחולל את השינוי)

ראייה ארוכת טווח
אנשים רבים נוטים לבחון את מחירי השינוי, בטווח הקצר. למשל: הם חושבים על הירידה בשכר, או על הפחד מאי יציבות. דעי: מחקרים קובעים שההתאמה לעבודה קובעת את מידת ההצלחה הכלכלית. לכן, אם את מחוללת את השינוי לטובת עבודה מתאימה ומספקת, סביר שתזכי בטווח הרחוק לתגמולים טובים יותר. לכן מומלץ לחשוב על הירידה בכסף כירידה לצורך עלייה.

דוגמה אחרת: בטווח הקצר, נראה שילדייך יפגעו מהירידה ברמה הכלכלית מאחר וההטבות שלהם יורדות. את יכולה להירגע. מחקרים מוכיחים כי ילדים תופסים את העולם כפי שהוא מצטייר דרך עינייך, ההורה. כל זמן שאת משדרת עייפות ותסכול מהעבודה, הילד קולט כי העולם מעייף וקשה. יתרה מזו, בעתיד, גם הוא עצמו עלול לשחזר את הדפוס של ויתור. אחד הכעסים השכיחים של ילדים כלפי הוריהם הוא על אי-מימוש. אם תחוללי את השינוי המיוחל הילדים שלך עשויים להתגאות בכך ולקלוט שלא כדאי להם לוותר על החלומות שלהם.

להכיר את תהליך השינוי
כדי להפחית את רמת אי הוודאות שבשינוי, למדי על ההיבט התיאורטי של תהליך השינוי. לדוגמה, לפי תיאוריית 'ניתוח כוחות השדה' בכל שינוי מעורבים כוחות התומכים בשינוי וכוחות המתנגדים לו. תוכנית של שינוי תצליח כשהכוחות התומכים יהיו חזקים מן הכוחות החוסמים. בהתאם, כל אישה שחפצה בשינוי צריכה לחזק את כוחות התמיכה ולהחליש את כוחות ההתנגדות (קורט לוין).

הכרת התהליך תכין אותך נפשית ופיזית לידיעה לקראת מה את הולכת וככל שתלמדי על תהליך השינוי, הוא יתקצר ויבטיח תוצר מדויק יותר.

לבחור את העיסוק המתאים לך

אז איך בוחרים את העיסוק המתאים? התשובה נמצאת בשאלה עצמה. צריכה להיות התאמה בין העבודה שלך לבין מי שאת: הצרכים שלך, הדברים שמלהיבים  אותך, היכולות והכישרונות שניחנת בהם.

כדי לגלות מהו העיסוק המתאים לך עלייך להתמסר לתהליך של חקירה – חקירה עצמית וחקירה של שוק העבודה. הצטיידי במחברת ובכלי כתיבה, וכתבי כל גילוי חדש. בהמשך תתבהר התמונה המלאה.

העיסוק החדש שלך הוא תמונה בפאזל

דמייני שהעיסוק החדש שלך הוא תמונה של פאזל. כעת עלייך לברר אילו חלקים שייכים לפאזל ואיך לסדר אותם. אילו חלקים יכולים להיות בפאזל? למשל: סביבת העבודה, המראה שלה, הכישרונות שלך, דברים שאהבת לעשות בעבר, מתנות תעסוקתיות שירשת מההורים ועוד.

טיפ מס' 1:  אל תקדימי את המאוחר. התייחסי לכל חלק בפאזל בנפרד, מבלי לקשר אותו לעבודה החדשה או לתמונה המלאה. מחשבה מוקדמת על עבודה עשויה לשתק ולחסום כל מחשבה חדשה ויצירתית. מחשבה משתקת שכיחה יכולה להיות, 'איך אעשה מזה כסף?' או, 'זה לא מציאותי, אי אפשר להגיע לזה!'.

אל חשש, התשובות בנושא העבודה יגיעו מאליהן. מדהים אותי, כל פעם מחדש, לגלות שבתום תהליך החקירה, אנשים מגלים עיסוק שהוא כל כך מדויק להם.

טיפ מס' 2: כדי לגלות חלקים חדשים בפאזל, יהיה עלייך להתנסות בדברים חדשים או לעשות דברים בצורה שונה. העשייה המחודשת תרענן את צורת המחשבה שלך ותזריק רעיונות חדשים לחקירה.
למשל: פעמים רבות אני ממליצה לאנשים לפעול דווקא בתחום שיש להם מטען רגשי כלפיו (משהו לא סגור), כמו רקדנית שהפסיקה לרקוד לאחר שלא התקבלה ללהקה מובילה, התנסתה בחוג ריקוד לא מחייב. פעילות כזו, כשהיא נעשתה בצורה מבוקרת, שחררה אותה מחוויה שלילית,  אפשרה לה לראות את הדברים בצורה רעננה ובוגרת וללמוד מחדש על מסוגלות.

'ישן מפני חדש תוציאי?' לא בהכרח
לדעתי, אין לנו עתיד בלי עבר. כשאת חוקרת ומגלה חלקים חדשים בפאזל, זכרי לקחת עמך את המיטב מן העבר. חלק אחד מוכר בפאזל יכול לחבור לחלק אחר והנה נולד לו עיסוק חדש.

לדוגמה, אם כסטודנטית נהנית מאוד להנחות קבוצות, רשמי לפנייך שתרצי להנחות גם בהמשך.

האם השינוי יצליח?

משאבים לא מבזבזים!
עומדת לרשותך כמות משאבים נתונה של זמן, אנרגיה ומרץ, יכולת ריכוז, כסף ועוד. תהליך השינוי גוזל משאבים רבים ממאגר המשאבים שלך. כדי להימנע משחיקה ומעייפות, הנובעים מהתכלות המשאבים, הפסיקי לבזבז משאבים על פעולות שאינן משרתות אותך ותבחני את ההחלטות שלך במושגים של השקעה או בזבוז (מה ייצא לי מזה?).

זכרי שההתנגדות לשינוי חזקה מאוד כי מתרחשת פרידה מהמוכר, מעמדות, תפיסות ואמונות שביססת במשך שנים רבות.מומלץ: להתחייב למעבר הדרגתי שלפיו בכל פעם שאת עושה משהו חדש, או חושבת על משהו חדש, את מפסיקה לעשות דבר אחד אחר ישן.

מהן התפיסות שלך ומה מקורן?
כדי לחולל שינוי קריירה מוצלח יהיה עלייך להצטייד בגישה חיובית. עמדות שליליות כמו אשמה, בושה והערכה עצמית נמוכה, עשויות לדכא את תהליך השינוי.

רבים אומרים לי שהם לא יצליחו לחולל שינוי מוצלח, ואני שואלת, על סמך מה אתם מבססים את הקביעה הזו? בהסתמך על ניסיון העבר? – הרי לא הייתם במקום החדש או שהייתם שם בשלב לא בוגר. אולי בהסתמך על אמונות שגויות?, אולי על סמך קביעות של הקרובים לכם, שמדברים מהצורך האישי שלהם, (שלא בהכרח רלוונטי לכם)?

מומלץ: לזהות בצורה מדוייקת את מקור ההתנגדות וגם לנסח מחדש משפטים שליליים ולהבין את פשרם של משפטים ביקורתיים שאת נוהגת לומר לעצמך או שאחרים אומרים לך. לדוגמא, אם את רוצה לחולל שינוי זה לא אומר שאת "משוגעת" או ש"כולם מרוצים ממצבם ורק את לא". הסבירי לעצמכם כי יש לך צרכים שונים, כמו צורך במימוש אישי או רצון להיות במקום מספק. ואולי לך יש משהו אמיתי להעניק לעולם. אם כך, אסור לך לקפוא על השמרים.

תכנון, התמדה ונחישות
את הטיפ האחרון שאלתי מעולם המושגים של אבא שלי, רץ מרתונים ותיק. את עומדת לפני ריצה ארוכה המצריכה נחישות, משמעת עצמית, ותכנון. תהליך השינוי אינו כריצה למרחק קצר שבה משקיעים את כל האנרגיות מיד ובבת אחת. תכנני את המסע, וברגעים קשים חשבי על השגת המטרה ועל הסיפוק שבהשגתה. האמינו בצדקת הדרך והתמידי. לאלו שרצים פיזית, הצטיידו מראש בתמר או בבננה. לאלו המחוללים שינוי, הצטיידו בפצצות אנרגיה אחרות – חבר טוב, ספר מצוין או יועצת.

בהצלחה!

חוה ניסנבוים