כדי שעסק קטן יגדל ויצליח עליו להיות בנוי ומנוהל על פי אותם עקרונות ארגוניים של עסקים גדולים. לארגון יש מבנה, שבראשו יש מנכ"ל, ויש לו סמנכ"לים, ויש לו מחלקות, עם ראשי מחלקות, ולכל אחד יש תחום אחריות שאותו הוא מתפעל. אבל מה קורה לכל המבנה הזה כשמדובר בעסקים קטנים?
כשבעל עסק מגדיר את העסק שלו כעסק קטן, או אפילו זעיר, הוא מכווץ אותו, ובכך הוא עושה לעצמו נזק. כשהכול קטן ומכווץ, מצטמצמת גם היכולת לזהות קשיים קיימים ולהבין מה צריך לעשות כדי לפתור אותם ולהתקדם. בשביל לאתר קושי, או להבין אותו, בשביל להבין מה השלב הבא של העסק, בעל העסק צריך למתוח את היריעה ולהבין שגם עסק קטן הוא סוג של ארגון.
כמו להתבונן במיקרוסקופ
בשונה מארגון גדול, שבו, כאמור, יש מבנה ברור וידוע, בעסק קטן הכול "אחד": אדם אחד ממלא כמה פונקציות, ולפעמים אפילו את כולן. אותו אדם הוא גם ראש מחלקת שיווק וגם יו"ר וגם מנהל פיתוח ומחקר וגם פועל הייצור. וזה לא פשוט בכלל, ויכול להיות מאוד מבלבל.
אחת הבעיות הנפוצות שהמצב הזה מייצר היא שבעל העסק הקטן מתמקד במחלקה המועדפת עליו, כלומר, נשאר באזור הנוחות שלו. אחד נוטה למכירות ולוקה בייצור; אחר שם דגש על פיתוח המוצר, אבל השיווק שלו כמעט ולא קיים; שלישי רוקם אסטרגיה ולא מעביר למחלקת הייצור; ורבים לא פותחים בכלל מחלקת כספים וגבייה.
ניקח לדוגמה בעלת עסק, נגיד ששמה לילך. לקראת סיום שנת הלימודים, לאחר שסיימה להדריך תכנית חינוכית בנושא כלשהו בבית ספר מסוים, הצעד הבא שלה, מבחינתה, היה לפתח עבור בית הספר תכנית המשך (שלב ב'). פיתוח שלב ב' אמנם חשוב מאוד, אבל מכיוון שיש לה סך משאבים מוגבל (זמן וכוח עבודה שמתחיל ונגמר רק בה), עליה להשקיע תחילה בשכפול התכנית החינוכית (שלב א') – כלומר, למכור את הקיים והמוצלח לבתי ספר נוספים, במקום לחזור לשלב הפיתוח. זה יהיה הצעד הנכון מבחינת העסק שלה, גם אם הנטייה שלה היא למשוך לכיוון מחלקת הפיתוח.
זה הזמן לארוז היטב את שלב א' (שפה, ויז'ואל), לחדד מה כוללת ההצעה (הדרכה, חוברת, ספרון לתלמידים), לגייס את המורים המרוצים משלב א' ולהפיק יום סיכום שיהווה גם יום חשיפה ללקוחות פוטנציאליים.
למעשה, נפתחה מחלקת שיווק, ובפועל, בעלת העסק מתרגלת ומאמנת מיומנויות רלוונטיות בהקמתה.
בהמשך, כשמחלקת השיווק תייצר תוצאות, ושלב א' יימכר הלאה ויתחיל לעבוד, ולהכניס – אז בעלת העסק תוכל להפנות משאבים לפיתוח שלב ב' של המוצר ולחזור לחבוש את כובע המפתחת בארגון הפרטי שלה.
עיסוק VS עסק
בפורומים השונים מתקיים דיון קבוע על ההבדל בין עיסוק לעסק. לפי ראיית העולם שלי, המושגים האלה ברורים: העיסוק הוא מחלקה אחת בתוך העסק. ועסק צריך להיות עסוק בכל מגוון מחלקותיו, בדומה לאיברים בגוף שלכל אחד יש פונקציה משלו, אבל רק כשהם מתפקדים ביחד, השלם – העסק, במקרה הזה – מתפקד בצורה המיטבית.
בתוך תמונת המצב הזאת, חשוב לדעת לעשות סדר ולהבין איזו עשייה שייכת לאיזו מחלקה. למשל – יש פעילויות שמצפים מהן לרווח באופן אינטואיטיבי – נגיד, הפקת כנס, שם מצפים למכור את המוצר של העסק. אבל לפעמים, כדאי לראות פעילות כזאת דווקא כפעילות של מחלקת השיווק, ולהגדיר אותה כהוצאה או השקעה שיווקית, ולא לצפות שזה יהיה מוצר שמניב הכנסות.
כשיש הבנה של התפקידים השונים שממלא בעל העסק, העיסוקים השונים שעליו לעסוק בהם, נגזרות מכך משמעויות כמו הקצבת זמן לשיווק, ניהול מסודר או ענייני גביית כספים.
סדר סדר תרדוף
"אני צריך לעשות סדר" או "לסדר את המחשבות, הוא צורך שכיח שמבטאים בעלי עסקים. וזה נכון – צריך לעשות סדר, במובן של organizing או organization. לעשות ארגון.
רבים מבעלי העסקים הקטנים מאמינים שניתוח כזה אינו רלוונטי עבורם, ושאין להם צורך להיות ארגון. "יש לי עסק קטן", הם אומרים. ואני אומרת – לא יהיה לכם עסק בכלל אם לא תחשבו עליו במונחים של ארגון.
כי בעיניי, תמיד – כל עסק קטן הוא בעצם ארגון גדול.