פודקאסט עצמאית: ראיון עם שרון היינריך הדרי, Paris Chez Sharon

שפית זה דווקא כן מקצוע

אם תכננתם טיול לפריז כנראה שהגעתם לבלוג 'פריז שה שרון' – הבלוג שמזמן מפגש נדיר עם עולם הפטיסרי, שוקולטרי ובולנז'רי בפריז. אם לפני הקורונה ניסיתם להזמין סיור קולינרי עם שרון כנראה גיליתם שהיא מוזמנת כמעט שנה קדימה. אם בינתיים השארתם עוקב בחשבון האינסטגרם (אתם וחצי מיליון עוקבים נוספים), אתם ממשיכים לקבל הצצה למטבחים פריזאים יפהפיים, שוקלד, ומאפים מטריפים…

שרון היינריך הדרי היא האישה שעומדת מאחורי כל זה. היא למדה בבית הספר אסטלה כיתת אומן לקונדיטוריה, השתלמה במגוון סדנאות בארץ ובקורדון בלו בפריז ועבדה בקונדיטוריה של מיקי שמו. חוה ניסנבוים בשיחה עם שרון על שינוי קריירה וקבלת החלטות, על הקמת עסק והתפעול שלו, וגם איך מנהלים עסק מבוסס תיירות בימי קורונה.

שרון, מה שלומך ואיך פריז בימים אלה?

שרון: ברמה האישית בסדר גמור, אני בפריז – אז לא יכול להיות רע. אבל ברמה הכללית המצב בפריז – כמו בכל העולם. אנחנו בתקופה לא פשוטה, במיוחד בעיר שמבוססת על תיירות פנים וגם חוץ. גלי ואני מנסות יחד לשמור על הלהבה ועל אופטימיות.

בואי נחזור להתחלה – איך התחיל העסק?

שרון: לפני 12 שנים, שנתיים לפני שעברתי לפריז, עבדתי בשב"כ וכל כמה זמן הייתי נוסעת לפריז לאיזו סדנה, תערוכת שוקולד או תערוכת אפייה… הרגשתי שפריז זה המקום שלי מקום שעושה לי טוב, והתחלתי לכתוב על זה בלוג 'פריז שה שרון'. הייתי חוזרת בארבע בבוקר מהעבודה, אופה או כותבת על החוויות שלי בפריז בתחום שעניין אותי, בעיקר בתחום המתוקים. אפשר להגיד שהבלוג הוא אחת הסיבות שעברתי לפריז.

בגלגול הקודם היית שכירה בשב"כ. באיזה שלב נכנסים לימודי הקונדיטוריה?

שרון: כשעבדתי בשב"כ הייתי חוזרת כל יום הביתה, מצד אחד בתחושה מדהימה של הצלת חיים ואתגר, באמת אין מרתק מזה; מצד שני אבדתי לעצמי, והנפש שלי הייתה כבויה. הייתי אופה בשביל למלא את הנפש, זה היה ריפוי בעיסוק. כיוון שאני חנונה כזאת, הלכתי ללימודים, כי בעיניי יש תהליך – היום הרבה אנשים שוכחים את זה – ומעבר ללהכין עוגה לחבר'ה, רציתי ללמוד באמת את טכנולוגיית המזון ואת הכימיה של הדברים. אחרי שעזבתי את השב"כ הלכתי ללמוד קורס קונדיטוריה אצל אסטלה בשילוב עם בית ספר צרפתי. זה אחרי שכבר עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במשפטים… בתפיסה הישראלית אולי הלכתי אחורה, בתפיסה שלי זה קידם אותי לעבר החלומות שלי.

את יכולה לעשות זום אין לתוך התהליך הזה, לשלב הראשון של לחשוב בכלל על מעבר לקריירה חדשה, ולעבור משכירה לעצמאית?

שרון: תמיד הייתי עוף מוזר בשירות, מצד אחד חולה על כל הקטע של המודיעין וכל הדברים האלה, מצד שני מאוד צריכה את החופש שלי, את היצירה והמעוף. הרבה זמן התבשלתי בדבר הזה, ובאיזה שהוא שלב החלטתי שאני עוזבת. פריז עוד לא הייתה העניין, ידעתי רק שאני עכשיו מתחילה לבדוק את עניין הפטיסרי והקינוחים. בקורס מהר מאוד הבנתי שכן פטיסרי, אבל שלא מעניין אותי להיות כל היום במטבחים. וזה חשוב מאוד כשעושים שינוי: הבנתי גם מה לא. וגם להבין מה לא זה מעולה. אני צריכה אנשים, במה. ההיפך ממה שעשיתי בשב"כ. הייתי הכי לא בפרונט ואני מאוד אוהבת את הפרונט. אז הבנתי שכן קונדיטוריה, כן פטיסרי, אבל לא להיות כל היום בתוך אותה משבצת. ואז התחלתי לשאול את עצמי אז מה כן? ואיפה? היום יש בארץ הרבה יותר מגוון, אבל לפני 12 שנה מיקי שמו שהוא חבר טוב שלי, היה כמעט היחיד שמכר קינוחים. אינסטגרם כמעט לא היה, גם פייסבוק עסקי… בארץ כל התחום היה ממש בחיתוליו, והבנתי שאם אני רוצה להתפתח בזה, זה לא בארץ. כמו שלפני 15 שנה מי שרצה להיות מעצב אופנה היה טס כנראה למילאנו או לפריז.

הייתה לי שיחה עם קרובת משפחה שהיא יועצת לנשים עצמאיות במט"י, סתם שיחה, ואמרתי לה שזה לא מספיק – עשיתי עוגות ומכרתי, זה נחמד אבל זו לא המטרה. היא שאלה, אז מה היית עושה עכשיו? אמרתי לה שהייתי לוקחת מזוודה ועפה לפריז. ומה מונע ממך? היא שאלה. באמת, מה מונע ממני? שום דבר, אין לי ילדים, אין לי משפחה, עוד הייתי רווקה. שום דבר לא מנע ממני, חוץ מהחומות והפחדים שאנחנו חיים בהם. חודשיים אחרי השיחה הזאת הייתי בפריז.

התהליך שלך נשמע מאוד רציונלי – חקירה, בדיקת אפשרויות, הבנה וסינון. יש בתהליך הזה גם היבט רגשי של פחד ואי וודאות כשהולכים אל הלא נודע, הוא נמצא שם?

שרון: הוא נמצא. הוא נמצא אבל הוא לא משתק אותי. אם עולה לי הפחד הזה מהלא נודע, אני תמיד אומרת לעצמי שאני יכולה לחזור. זה באמת מה שהרגשתי, לא הרגשתי שאני נוסעת ואם משהו לא טוב קורה, מה אני עושה? אני חוזרת. היום כשאני מסתכלת בדיעבד – באתי ממקום יציב, עם קביעות, חשבתי שמהשב"כ יגרדו אותי עם שפכטל. כנראה שהרצון שלי לעוף ולהשתחרר מהמקום הסוגר נפשית, היה מאוד גדול. ואולי יש בי אומץ שלא הכרתי עד אז. אני לא יודעת אם היום הייתי עושה את זה, אין לי מושג. באותו רגע זה נראה לי הדבר הכי לא מפחיד שיש. היו חששות, ברור, אבל הם לא שיתקו אותי ולא גרמו לי לעצור.

המוטיבציה שלך היא מימוש אישי והגשמת חלום. באיזה שלב נכנס המודל העסקי, החשיבה על כסף, איך החלום יעשה כסף?

שרון: אני הכי רומנטית בקטע הזה, וכשהייתי בפעם הראשונה צריכה לקחת כסף מאנשים לא הבנתי איך עושים את זה בכלל. אני באה מעולם של שכירות. אבל הדברים האלה מגיעים כשיש חוסר. כשהגעתי לפריז עבדתי פה בשגרירות במשלחת הרכש של משרד הביטחון, כי אי אפשר לחיות בלי אישור שהייה. זאת הייתה הכנסה מאוד מינימלית, (עובד פשוט בשגרירות מקבל שכר מינימום), אבל זה נתן לי את הניירת שזה פרייסלס מבחינתי, זה היה שווה אוצר. מצד שני הבנתי שאם אני רוצה קצת יותר אפשרויות אני צריכה עוד כסף.

וגם הבנתי שיש צורך אמיתי, שאנשים ממש מבקשים שאני אקח אותם לסיורים. אז מה יותר טוב מלהגשים את התשוקה שלי, שהמשרדים שלי יהיו הרחובות של פריז וגם להכניס מזה כסף? בהתחלה זה היה המודל – דמי כיס להשלמת הכנסה. זה לא היה עסק, גם לא ממש עיסוק. זה היה קטע של פאן כזה. לאט לאט חשבתי – למה שלא יהיה עסק? קידמתי הוצאת דרכון אירופאי, ואז גם גלי נכנסה לתמונה והכול התגבש לזה שהסיורים הפכו לדבר המרכזי.

זאת אומרת שעולה צורך מהקהל עוד לפני שאת יודעת איך זה עושה כסף? אני שואלת לטובת מי שמקימים עסק.

שרון: לגמרי. קודם כל לקחתי את עובד ואירית, חברים מהשגרירות, לסיור קולינרי אצלי ברובע, והם אמרו לי – וואי אם אנחנו שגרים בפריז מתלהבים, תחשבי מה יקרה לאנשים שמבקרים בפריז ולא מכירים! ואז אנשים התחילו לפנות אליי, פשוט זרמתי עם זה, ולאט לאט זה התפשט.

מתי את עוברת לנהל וליזום? יש לך ספר, וקהילה ואתר.

שרון: הספר התחיל כשעוד הייתי בשגרירות. אפשר להגיד שהוא יצא לדרך כשהכרתי את גלי – נהיינו גירל פאוור, עודדנו אחת את השנייה והיא דחפה אותי לזה. הוא יצא ב־2014, בערך בזמן של הקמת העסק. באותה תקופה התחילה פריחה של קולינריה שהייתה דבר חדש בישראל – קבוצות האוכל, כל הקטע של אסטלה, המסעדות. היה מומנטום נכון, הספר יצא ומינף מאוד את העסק. לצערי אנשים מסתכלים על בלוג כמשהו מסוים ועל ספר כמשהו יותר רציני, למרות שהיום אני חושבת שזה כבר לא נכון, יש בלוגרים מדהימים. אני כן יכולה להגיד שהספר מינף אותנו מאוד, הסיורים התחילו יותר לפרוח וגם הכפלנו את הכוח כמובן, כי נהיינו שתיים.

בואי נדבר רגע על גלי ועל השותפות האישית והעסקית.

שרון: גלי הייתה מנכ"לית של חברת מחקר בין לאומית בישראל. לפני שבע שנים, בדרך חזרה מנסיעת עסקים במרוקו, היא עצרה בפריז והגיעה לסיור שלי. סיפרתי לה שאני כבר רוצה לחזור לארץ, להכיר את הבן זוג שלי, להקים משפחה… זה היה התסריט שתוכנתנו אליו. היא סיפרה לי שכל החיים היא חלמה להיות שפית אבל האימא הרומנייה שלה הודיעה לה שזה לא מקצוע. גילינו שנולדנו באותו תאריך לא באותה שנה, (וגם באותו תאריך עברי, לא ברור איך…). בקיצור שמרנו על קשר ופשוט התאהבנו אחת בשנייה. היינו על הקו שנה וחצי, עד שהיא עברה לפריז והתחתנו.

בהתחלה היה לנו ברור שננסה למצוא לה עבודה בחברת הייטק. גלי הייתה מצטרפת לכל הסיורים ולומדת מתוך הבנה שהיא חלק מהעניין, אבל כן ניסינו למצוא לה עבודה אחרת. היום גלי ואני חד הם. יש אנשים שיעדיפו לסייר עם גלי מאשר איתי וזה נהדר. הגענו למקום ששתינו חלק אינטגרלי מהעסק. ברור שלכל אחת יש את החוזקות ואת היתרונות שלה – אני יותר בקטע של הרשתות והכתיבה, וגלי יותר בבק סטייג' כי היא גם בן אדם כזה, אז יש איזושהי חלוקה. אגב, לא מאוד נוקשה, אין לנו חוקים כאלה, הכול אצלנו מאוד מעורבב, לטוב ולרע. אבל מאוד ברור שיש דברים שאני עושה, ויש דברים שגלי יותר עושה. היום העסק זה אנחנו ואנחנו זה העסק, הכול משולב.

כולנו מכירים משפטים כמו 'באומנות אין כסף', או 'שפית זה לא מקצוע' שהזכרת, וחשוב לי להראות שיש עוד אופציות. מצד שני צריך גם לרוקן את האוויר מהבלון שאנשים מפנטזים עליו כשהם מקימים עסק. תוכלי להרחיב על ערוצי הכנסה? ספר? סיורים? ספונסרים?

שרון: לגבי ספר זה נורא תלוי. יש את הארי פוטר ויש את שרון היינריך, וביניהם אוקיינוס. אפשר לעשות כסף מספר, אבל עבורי הספר היה פלטפורמה לשדרוג העסק. הוא החזיר את ההוצאה שלו והכניס גם מעבר, אבל הוא לא איזו פלטפורמה גדולה של הכנסה ישירה. הוא כן פלטפורמה גדולה מאוד של הכנסה עקיפה – היו עליו הרבה כתבות בתקשורת ובטלוויזיה, והמון אנשים הגיעו ומגיעים באמצעותו לסיורים. בראייה שלנו הוא חלק חשוב מהעשייה ומהמערך השיווקי שלנו. לדעתי ספר הוא חשוב אם יש לו ערך מוסף. הערך המוסף בספר שלי היה בראשוניות, כי בישראל לא דיברו אז על עולם הקינוחים הצרפתי.

לגבי ערוצי הכנסה מרכזיים, עד הקורונה הסיורים היו ערוץ ההכנסה המרכזי שלנו. אלה סיורי בוטיק מאוד איכותיים ומקצועיים, ולכן אנחנו לא מתביישות לתמחר אותם במחיר שהוא אומנם הוגן, אבל הוא לא מחיר של סיורי קבוצות נניח.

משיתופי פעולה אנחנו נזהרות, למרות שמציעים לנו המון. מאוד חשובה לנו האותנטיות, חשוב לנו שיהיה ברור שהכול על פי מה שאנחנו חושבות, על פי מה שאנחנו מאמינות ולא על פי תכתיבים או התחייבות לכל מני מקומות. לכן גם אין לנו שום קשר עסקי עם המקומות שאנחנו מגיעות אליהם בסיורים.

איזה שיתופי פעולה כן באים בחשבון?

שרון: חשוב לי להגיד שאני לא נגד זה שבלוגרים יהיו מתוגמלים במוצרים של חברה מסחרית נניח. הם משקיעים המון בבלוג שלהם, נותנים תוכן חינמי וזה לגיטימי. אבל אני מעדיפה שיתופי פעולה אחרים – למשל חברת אדובי פוטושופ פנו אליי שנעשה תחרות. אני מאוד מאמינה במוצר שלהם ומשתמשת בו באינטסגרם כל הזמן, כדי להראות תמונה לפני עיבוד ואחרי. זה משהו שאני מזדהה איתו וגם לא פוגע באותנטיות, הרי כל העולם מבין שפוטושופ זה אחת התוכנות הכי רלוונטיות. למשל שיתוף פעולה שהיה לנו עם LA MAISON DU CHOCOLAT, אחד ממותגי השוקולד הכי גדולים בצרפת. הם בנו איתנו אקלרים שנמכרו כחצי שנה בחנויות שלהם בכל פריז – הלוגו שלנו היה מרוח על כל החנות חצי שנה, ופלזמות שידרו בחנות סרטים שלנו. זה שיתוף פעולה שהוא לא רק כסף – יש ערך בהצמדה של המותג שלי לאחד המותגים הכי חזקים בתחום השוקולד בצרפת, ובחיבור שלי כזרה למשהו מאוד צרפתי. בשיתוף פעולה נוסף חברת סליקי, שמייצרת את תבניות הסיליקון הכי טובות בעולם, פיתחו איתי תבנית. זה אולי לא מכניס הרבה כסף אבל זה ממצב אותי במקום שלי הוא יותר חשוב מעוד 2,000 שקל על קמח של חברה.

כפי שאמרתי – פריז שה שרון היה בהתחלה שם של בלוג, אבל היום זה שם של מותג לכל דבר. בימים אלה אנחנו מתקרבות לחצי מיליון (!) עוקבים באינסטגרם. זה הישג מדהים לעסק שהיום הוא כבר בין לאומי, אבל הוא ישראלי במהות שלו והתחיל כמשהו ישראלי. הקהל שלנו מגיע מכל העולם, גם לסיורים הקולינריים גם לבלוג, גם לאינסטגרם. יש לנו עוקבים מ־200 מדינות כל שנה. בהתחלה הכול היה בעברית, והכמות האדירה של האנשים שנכנסים מכל העולם היא מה שהניע אותנו לתרגם אותו גם לאנגלית. היום זה מותג שמתחבר מאוד למתוקים בפריז, וגם למתוקים בכל העולם, נהיינו סמכות.

הכוח המותגי שלך גדל ואולי הוא צריך להתפוצץ, שתהיה לו איזו המרה. את יודעת לראות את זה ולהגיד 'לשם זה הולך' או שאת מחכה לראות הזדמנויות גדולות שעוד יקרו?

שרון: יש לנו רעיונות מה יהיה הפיצוץ הזה ויהיו עוד דברים, אבל כרגע זה עוד בשיחות. המותג גדל והתפתח למשהו מדהים – קינוחים זו ההתמחות שלי ואם שרון אומרת שצריך ללכת למקום הזה, אנשים יודעים שאפשר לסמוך על זה. העסק עבד מעולה, הגענו למצב ששתינו היינו מלאות חודשים קדימה, ואנשים מתחננים שנפנה להם מקום.

ואז הגיעה הקורונה.

שרון: כן, ואז הגיעה הקורונה. זה היה דרמטי. החזרתי ללקוחות עשרות אלפי שקלים שכבר היו ביורו בחשבון שלי פה. תחושה מאוד קשה, לא רק שאין לי עבודה ומתבטלים לי סיורים, גם נגרע ממני כסף שכבר נמצא אצלי. תחושה קשה של אובדן שליטה וחוסר אונים. וגם וואלה – מה יהיה עם העסק? לאן פנינו?

הסיורים היו ערוץ הכנסה מאוד מאוד משמעותי עבורנו, אולי יותר מדי – היה לנו ברור שאם יהיו פיגועים אז יהיו קצת פחות תיירים, אבל שפריז היא יעד שתמיד יהיה רלוונטי. אף אחד לא דמיין שפריז תיעצר ולכן הביצים שלנו היו רובן בסל הזה. גם קודם ידענו שצריך עוד ערוצים ואחת התובנות הטובות שלקחתי מהתקופה הזאת היא שצריך לפזר יותר את הביצים.

אני מאוד ריאליסטית. גלי טוענת שאני פסימית אבל אני מאוד ריאליסטית. כשהתחילה הקורונה היה לי ברור שזה לא חודשיים ולא ארבעה, מינימום שנה שנה וחצי. בהתחלה כמו כולם היינו במן שיתוק, אבל הפכתי להיות "תחנת שידור" מפריז לרשתות הישראליות, כמעט כל יום יומיים הייתי באיזו שהיא תוכנית. הרי בהתחלה כולם רצו לדעת מה קורה בעולם, מה קורה בצרפת, צילומים של הלובר ריק, של האייפל ריק היו סנסציה ממש.

אז כל הזמן נשארנו בתודעה של אנשים. גם הבלוג שלי המשיך לעבוד – עד אז המיקוד היה בלוג של פריז. בקורונה הפכתי קצת את המינונים, התחלתי לייצר יותר מתכונים, עשיתי שיחות זום עם שפים והזמנתי את העוקבים בחינם, עשיתי המון פעילויות והטרפיק בבלוג עלה.

במטרה להישאר בתודעה בינתיים?

שרון: גם להישאר בתודעה וגם להעסיק אותנו, זה חשוב מאוד מבחינתי, אני בן אדם שלא יודע לשבת ולחכות, אני צריכה לעשות ואני מאמינה שמתוך זה מגיעים עוד דברים. בעבר חשבנו לעשות סיורים וירטואליים, אבל הפלטפורמות של זום, טים וכל אלה – לא בנויות לרשת סלולרית, ואי אפשר לסמוך עליהן לסיור, אז זה התמסמס. עכשיו אמרתי לגלי, לא מעניין אותי, די, בואי נעשה את זה בלייב פייסבוק.

באותו זמן חברה אמרה לנו שהסדרה 'אמילי בפריז' הייתה סנסציה בארץ (ובכל העולם) והציעה שנתחבר לזה. אמרנו, וואלה זה גם כך ברובע שאנחנו עושות בו את אחד הסיורים שלנו – נעשה סיור ניסיון. החלטנו על סיור חינמי אבל עם טיפים. היו משהו כמו 1,900 אנשים בסיור, זה היה פשוט מטורף! אחרי זה הייתה עלינו כתבה בחדשות 13 בטלוויזיה, וחדשות 12 וכתבות בעיתון – זה נהייה מטורף… מאז כל שבועיים שלושה אנחנו עושות סיור כזה. גם התגבשה קהילה לדבר הזה, גדלנו. הגענו למצב שיש לנו הרבה יותר עוקבים, הרבה יותר כניסות לבלוג, הרבה יותר קהלים מכל מני גילים, ואני בטוחה שחלקם ימשיכו לבוא איתנו לסיורים קולינריים וירטואליים.

אגב, גם עכשיו כשהסגר נגמר ואנשים לא כלואים בבית, יש המון אנשים שעדיין לא יוצאים, וגם לא יטוסו עוד המון זמן. ויש אנשים שבלי קשר לקורונה לא טסים מכל מיני סיבות – כלכלית, בריאותית. אז נולד לנו מוצר חדש שאנחנו בטוחות שעוד ימשיך, אומנם בווליום קטן יותר, אבל הוא בהחלט מוצר נוסף. במהלך הקורונה התחלנו גם לשלוח חבילות עם מוצרים מפריז, זה היה ממש בקטע של דמי כיס, כי המשלוחים מאוד יקרים ויש פקקי שינוע מטורפים עכשיו. אבל זה מוצר. זאת אומרת מבחינתנו הגדלנו את סל המוצרים שלנו וזה לא היה קורה אם לא הייתה קורונה.

איך עובד המודל העסקי עכשיו כשאלו סיורים חינמיים?

שרון: הם חינמיים אבל אנשים משאירים טיפים. הטיפים האלה יפים מאוד. לא כולם משאירים אגב, הרבה לא משאירים ובתקופה הזאת אנחנו במקום של 'לא לכולם יש, מי שיכול ליהנות מזה ולא יכול להשאיר – אשרינו שהוא נהנה מזה'. דרך אגב אם מדברים על המודל, אנשים לא מבינים שגם אם כל אחד ישאיר רק 20 שקלים נניח זה יהיה מדהים. אבל אנחנו לא נכנסות לזה בכלל, גם לא בחשיבה, כי זה מה שהחלטנו כרגע. לגבי לגבות על זה כסף בעתיד, יכול להיות. כרגע מכיוון שמדובר בכל כך הרבה אנשים אז חוק המספרים הגדולים משחק פה, וזה מתאים למה שקורה כרגע. העולם משתנה כל הזמן. בשגרה אנחנו עושות סיורים גם באנגלית ועוד לא התחלנו סיורים וירטואליים באנגלית – אני יכולה לפרסם באינסטגרם שלי וזה יכול להביא כמויות אדירות של אנשים. מי יודע לאן זה יכול להגיע.

עצות אחרונות לניהול עסק?

שרון: אני כל הזמן אומרת את זה, אבל זה לא קלישאה: אם אין אהבה אמיתית ותשוקה לדבר שעושים שום דבר לא יעבוד. כל מה שאני עושה עובד בגלל התשוקה שלי. דבר נוסף מאוד מאוד חשוב זה להבין שאנחנו נמצאים בתקופה שהיא מאוד מאוד דינמית ומאוד מהירה בקצב שלה. לאנשים מהדור שלי לא קל לפעמים, אבל לא משנה באיזה גיל אתה, אתה חייב להיות מעודכן ולהבין מה קורה עכשיו בעולם. למשל, בעולם עכשיו עונים למייל אחרי כמה דקות, וחוזרים ללקוח אחרי כמה דקות – הזמינות שלנו היא דבר מאוד מאוד חשוב.

והדבר הכי חשוב שהוכיח את עצמו בתקופות כאלה זה הקהילה שבנינו לאורך שנים. אני לא מדברת על קבוצה בפייסבוק. קהילה זו קבוצה שמכירה אותך לאורך זמן, מוכנה לתת לך בגלל שהיא יודעת שהיא מקבלת ממך המון, והיא נאמנה לך בצורה מסוימת. לאורך השנים נתתי לקהילה שלי הרבה תוכן והרבה מהידע שלי, ולא ביקשתי מהם. ובתקופה הזאת אנחנו חוות נאמנות של הקהילה, תמיכה ועידוד, וזה מאוד מאוד חשוב.

רוצים לדעת איך קרה שגלי התחילה להדריך סיורים (רמז, זה קשור לנגיף, אבל לא מה שאתם חושבים), מה הביא את שרון לכתוב את הספר ומה זה בכלל 'פריז שה שרון'? היכנסו לפודקאסט של גולדה שם תוכלו לשמוע את השיחה המלאה עם שרון היינריך.