על העצמה ומסוגלות עצמית

מאת: ד"ר ענת קלומל-צוייג, מידענית ומרצה למידענות, מודיעין עסקי תחרותי וניהול ידע

מסמך מרתק ומקצועי המתאר את תהליך ההעצמה ואת דרכי הפעולה להעצמה. מומלץ לשמור במועדפים

המאמר למעשה מקבץ תיאוריות פסיכולוגיות העוסקות במסוגלות עצמית ומחבר שיטות שונות להתמודדות עם בעיות ופתרונן. האימון יכול להיות אחד הפתרונות לתהליך העצמת הפרט. בדרך כלל, הפרט או קבוצה שאינה רואה את שלל האפשרויות או ההזדמנויות שיש לה, נמצאת במצב פאסיבי או במצב שבו קיים פער בין המצב הרצוי למצוי.
לפיכך, זיהוי הבעיה או השגת מידע המסייע בזיהוי הבעיה, זו פעולה המובילה לשלב מתקדם יותר בפתרון.
בדרך כלל כשנמצאים במצב של קורבנות או חוסר אונים, לא מודעים לערוצים המאפשרים לצאת ממצב זה.

תהליך העצמה מבטא מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה יחסית בחיים, בגורל ובסביבה. מעבר זה יכול להתבטא בשיפור תחושת היכולת לשלוט ובשיפור היכולות הממשיות להפעיל שליטה.

העצמה קשורה לתחושה וגם ליכולת לבצע דברים ולהשיג את המטרה.
זהו, למעשה, תהליך היפראקטיבי בין האדם לסביבה. זהו תהליך מתמשך שמחייב את האדם לעבור מעמדה פאסיבית לאקטיבית. בתהליך זה האדם רוכש ביטחון עצמי, הבנה חברתית ופוליטית. הפרט רוכש את היכולת לקבל את המשאבים שהוא זקוק להם.

ראוי להדגיש כי הצורה האופטימלית של העצמה, הינה כשהתהליך מוביל לשינוי פנימי, הגורם לפרט לחזק את האמונה ביכולת שלו לקבל החלטות וביכולתו לפתור בעיות.
העצמה מתייחסת למצבים המתפתחים או נרכשים, כאשר פרטים או קבוצות מצליחים להשיג בכוחות עצמם או בעזרת אחרים, שליטה רבה יותר בחייהם או בנושאים החשובים להם.

תהליך העצמה מתייחס לשלוש קבוצות: פרט, קבוצה וקהילה מקצועית. תהליך העצמה כולל העצמת אנשים שאין להם כוח ואין להם עוצמה וכן העצמת אנשים שיש להם שליטה וכוח, אך הם חייבים להמשיך לעסוק בהעצמה, בגלל שמצבים ושינויים בחיים, יכולים לערער את העוצמה שלהם ולפגוע בה. העיסוק בהעצמה מסייע לאנשים אלה לא לאבד את העוצמה שיש להם.

מקורות לעוצמה הם רבים ומגוונים, למשל:

סמכות,
כריזמה,
ידע,
מתן תגמולים או עונשים או
מסורת.
לכל פרט או קבוצה מקורות עוצמה שונים וייחודיים, ובתהליכי העצמה יש לתת את הדעת למקורות העוצמה ולהרחיב את אפשרויות השגתה.

מדוע ישנם אנשים שאין להם עוצמה?

בתהליך העצמה בודקים מדוע לאנשים מסוימים יש קשיים והם אינם מסוגלים להיות בעלי שליטה מלאה בחייהם, מדוע הם חסרי אונים בתחום מסויים או במצב מסויים?

החוקר זליגמן טען כי "חוסר אונים זה דבר נרכש", אנשים שמאמצים התנהגות של חוסר אונים, הם אנשים שהתנסו במצבים לא טובים, ולא מצאו קשר בין השקעת מאמצים לבין תוצאות, או שהתנסו בכשלון. במצב של חוסר אונים, לעיתים אנשים אינם מסוגלים לעזור לעצמם, גם כשיש להם הזדמנות.

למעשה, ישנם אנשים שאינם מסוגלים להתאושש ממצב כזה של חוסר אונים. מבנה האישיות של האדם, באם הוא בעל סגנון חשיבה פסימי או אופטימי, קובע איך הוא יתמודד עם חוסר אונים.

אדם שהוא פסימי באופיו, יסביר מצב של כשלון או חוסר אונים כמצב תמידי, המתרחש באופן קבוע, יתלה את הקושי במצב כוללני ולא יבחן את המצב באופן ממוקד וספציפי לתופעה מסויימת.
האדם האופטימי באופיו, יסביר את הקושי רק בתחום או מצב מסוים, ולא כמצב כולל, קבוע ותמידי.
כמו כן, אנשים פסימיים נוטים להאשים את עצמם.

כאשר מנסים לאבחן חוסר אונים של פרט ולמצוא פתרון לבעיה,יש לקחת בחשבון את סגנון החשיבה שלו.

מושג ההעצמה מתקשר גם למושג מרכזי אחר בפסיכולוגיה – מסוגלות עצמית (self-efficacy) מסוגלות עצמית היא התפיסה שבה האדם תופס את יכולתו לבצע מטלות מסויימות.
כאשר בני אדם מאמינים ביכולתם לבצע מטלות ולהשיג יעדים, הם ינקטו צעדים אקטיביים להשגת מטרות וישאפו להשיג מטרות מוגדרות.
לעומת זאת, בני אדם שאינם מאמינים ביכולתם, יימנעו ממטלות או ממצבים שלהערכתם אינם לפי כוחם. האמונה ביכולת מכוונת למטלות ולמטרות ספיציפיות. בעלי המסוגלות העצמית הגבוהה יותר, כלומר מי שמאמינים יותר ביכולתם לבצע את המשימה, הם אלה שישקיעו את המאמץ, יתמידו ויגיעו להישגים גבוהים בביצועה של המשימה.

תפיסת המסוגלות העצמית באה לידי ביטוי בולט ביותר, כשהאדם ניצב לפני קשיים או מצבים מאיימים, כמו הקשיים הטמונים במצבי שינוי. בעלי מסוגלות עצמית גבוהה לא יוותרו, ישקיעו מאמץ, יראו בקושי אתגר ויתמידו להתמודד עם הקשיים. אם ייכשלו, הם ייטו לייחס את כשלונם למיעוט המאמץ שהשקיעו ולא לחוסר יכולת. בעלי מסוגלות עצמית נמוכה, לעומתם, ייסוגו, יוותרו, לא ינסו להתמודד, יהרהרו בקשייהם ובחוסר היכולת שלהם, ובכך יסיטו את תשומת לבם מאפשרויות ההתמודדות עם הקשיים ובעקבות כל זאת, אכן לא יצליחו להתגבר עליהם.

ארבעת מקורות המידע המשפיעים על תפיסת המסוגלות העצמית:

– התנסות ישירה עם המטלות.

– צפייה בדרך התנהגותם של אחרים.

– פעולת שכנוע של אחרים באמצעות העברת מסרים מילוליים.

– מידע המתקבל מן המערכת הפיסיולוגית.

התנסויות ישירות הן מקור האינפורמציה החשוב ביותר על היכולת העצמית. חוויות של הצלחה מחזקות את האמונה ביכולת, ואילו התנסויות של כישלונות מעוררות ספקות בנוגע ליכולת העצמית ומעמיקות אותם. כישלונות אקראיים, המתרחשים לאחר סידרה של הישגים והצלחות הגורמת לתפיסת יכולת עצמית גבוהה ולביסוסה, לא יצליחו לערער אותה במידה רבה. הכישלונות ייוחסו לגורמים מצביים וזמניים, לחוסר מאמץ מספיק או לאסטרטגיית פעולה מוטעת. הם לא יקושרו לחוסר יכולת. האדם יאמין כי הגברת המאמץ או שינוי האסטרטגיה יוליכו אותו להצלחה גם בעתיד.

ואולם בני אדם אינם מסתמכים רק על התנסותם הישירה בהערכת יכולתם. צפייה בהתנהגותם של אחרים יכולה לספק מידע רב ערך, שבאמצעותו מגבש האדם את התפיסה העצמית שלו.

צפייה של האדם בהצלחתם של אחרים הדומים לו, תחזק את אמונתו ביכולתו. בעת הצפייה מתרחש תהליך של השוואה חברתית והסקה, שלפיו אם אחרים הדומים לו (ועל אחת כמה וכמה אם הם נחותים ממנו), מסוגלים להתמודד ולהצליח, גם הוא מסוגל.
אנשים שחווים תחושה של כשלון וחוסר יכולת, יתקשו לצאת ממעגל הקושי, אם לא יראו שישנה אפשרות כזו. יתר על כן, באמצעות תצפית על התנהגותם של אחרים, המצליחים במשימה, יכול האדם ללמוד אסטרטגיות פעולה מועילות שלא הכיר, ולמידה זו תחזק אף היא את אמונתו ביכולתו שלו.

קבוצות תמיכה מהווות מקור להעצמה, באמצעות היכרות עם מודלים חיוביים, כלומר, מפגש עם אנשים שהצליחו לצאת ממצוקה או מבעיות.

גישה נוספת לתהליך התמודדות האדם עם בעיות ומצוקות, הינה הגישה האקזיסטנציאליסטית , הטוענת כי האדם הוא ייצור חופשי והוא מסוגל לבחור. כל בחירה היא, למעשה, לקיחת אחריות. האדם הוא סך כל הבחירות שלו, והוא אחראי לגורלו ולשליטה בגורלו. כשניתנת לאדם בחירה בין כמה חלופות הוא יחוש שיש בידיו שליטה.

ישנם אנשים שאינם רואים את האופציה של הבחירה, ואף אינם מודעים לכך.
על כן, בתהליך העצמת הפרט, יש להראות לאדם שיש לו אפשרות לבחור את המצב, להעריך את מחיר הבחירה שלו ולהיות אחראי על גורלו.

דרכי פעולה להעצמת הפרט

איש המקצוע המנסה להעצים את הפרט, למעשה מסייע לפרט לאתר את הכלים והדרכים המתאימים לו, להשגת עוצמה.

בתהליך כזה המטרה היא להגביר ולחזק את תחושת השליטה.
בורגר וכן גרינברגר וסטרסר מגדירים את המושג "שליטה", כאמונה של האדם ביכולתו להשפיע על סביבתו או לשנותה בהתאם לרצונו. האדם מתנסה בהרגשת שליטה, כשהוא מאמין שהוא יכול להשיג את התוצאה הרצויה לו, באמצעות פעולה מכוונת מצדו.
הרגשת השליטה שהאדם מרגיש תתחזק, אם הוא נוכח לדעת שמעשיו המתוכננים אכן הובילו להשגת מטרותיו והיא תחלש או תיעלם, אם יתברר לו שמעשיו אלו אינם נושאים פרי.

העצמה מתייחסת למצבים המתפתחים או נרכשים, כאשר פרטים או קבוצות, מצליחים להשיג בכוחות עצמם או בעזרת אחרים, שליטה רבה יותר בחייהם או בנושאים החשובים להם.

אלישבע סדן (1949), מחדדת את ההגדרה ומציינת שהעצמה היא מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה יחסית בחיים. היא רואה בהעצמה כשלושה תהליכים המשלימים ותורמים זה לזה:

העצמה פרטנית מתוארת כתהליך של שינוי אישי, שבאמצעותו מפתח הפרט מודעות ביקורתית על מצבו הפרטי ולגורמים בסביבתו המשפיעים עליו. מתחזקת אצלו האמונה ביכולתו העצמית. חל שיפור ממשי ביכולתו להשיג תוצאות וגוברת מחויבותו לתהליך העשייה.

העצמה קהילתית מתייחסת לתהליך של שינוי חברתי, שבמסגרתו מתארגנת קבוצה של פרטים, על מנת להשיג יותר שליטה בחייהם או בנושאים החשובים להם. תהליכים אלה מפתחים בקרב הקבוצה תחושות של אחריות הדדית ומחויבות. כמו כן גם מתפתחות אצלם, הן כפרטים והן כקבוצה, יכולות ומיומנויות המסייעים להם להשפיע על חייהם ועל סביבתם.

פרקטיקה מקצועית מעצימה, הינה התערבות המכוונת לעידוד תהליכי העצמה פרטניים וקהילתיים והיא מונחית על ידי העקרונות הכלליים הבאים: העצמה כמרכיב קבוע בכל תהליך התערבות, הימנעות משימוש באמצעי דיכוי והשפלה, עידוד ביטויים של אוטונומיה, התנסות בקבלת עזרה כחלק ממתן עזרה, הכרה בזמניות ובמיגבלות ההתערבות, ההתייחסות במקביל הן לקולקטיב והן לפרטים.

עקרונות המנחים את הקשר הטיפולי בדרכי העצמה:

הכרה בעובדה שפרטים שונים זקוקים לפתרונות שונים גם אם הבעיות הן זהות.
פרטים אינם אחראים לבעיותיהם אלא לפתרונם.
יש לכבד את האנשים, כולל הדרך שבה הם מאבחנים את מצבם.
יש לדבר אל אנשים באופן ישיר ונטול עגה מקצועית.

שלבים בתהליך ההעצמה

שלב א' – הגדרת הבעיה
בתהליכי העצמה של הפרט יש לצמצם את הבעיה לספיציפיות, כדי לאפשר מציאת פתרון לבעיה. כאשר מתמודדים עם בעיה ספציפית, ניתן לבחון את התמונה כולה, בצורה יסודית ובאופן ישיר.

תהליך הגדרת הבעיה אינו פשוט ולעיתים לא ניתן להשלים את ההגדרה בשלב הראשוני.

בכדי להבין את הבעיה יש לשמוע את הנרטיב של הפרט, כלומר לשמוע את הסיפור, כפי שהוא משתקף ונתפס אצל הפרט.

ניתן לשאול את השאלות הבאות: מה מפריע לך? האם יש לך קשיים? מה הצרכים שלך? במה אתה רוצים לקבל עזרה?

שלב ב' – הגדרת השדה (הקשר וסביבה)
הגדרת השדה בצורה ברורה ומפורטת, הינו קריטי להבנה של הבעיה. בהגדרת השדה יש לתחם את הגבולות של השדה. אילו מרכיבים נכללים בשדה ואילו מרכיבים אינם נכללים בשדה. יש לעשות רשימה של מרכיבים (לדוגמה, אובייקטים, אנשים, שחקנים, ארגונים, מוסדות ועוד). יש לבדוק מי השחקנים בשדה ומה האינטרסים של כל אחד מהשחקנים? ולבחון האם קיימת היררכיה בין הגורמים המעורבים.

יש להציג את המאפיינים (אם קיימים) החברתיים, התרבותיים, הכלכליים, הטכנולוגיים וההיסטוריים.

שלב ג' – תרגום הנרטיב של הפרט
פעולה זו מתחלקת לשני חלקים מרכזיים: הבנת סגנון החשיבה של הפרט ותרגום צרכיו. יש לבחון האם לאדם סגנון חשיבה אופטימי (בדרך כלל יותר קל להעצים) או סגנון חשיבה פאסימי. יש לבחון האם הפרט הינו טיפוס אקטיבי או טיפוס פאסיבי?

בספר " שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", מדברים על שבעה הרגלים, הבנויים כסולם, שמתחיל ברמה של תלות, מתקדם לרמה של עצמאות ומסיים ברמה של תלות הדדית ויכולת תפקוד בצוות. ההרגלים מפתחים אופי ואישיות אפקטיביים ולא עוסקים בפיתרונות חיצוניים ברמה של תדמית או מיומנויות. להתנהגויות הללו יש השפעה מבפנים החוצה ולא ההפך. דוגמא להרגל כזה הנו הכלל – היה פרואקטיבי – במילים אחרות, אתה המתכנת של תגובותיך. אינך יכול לשלוט באירועים, אך אתה יכול לשלוט בתגובות שלך. אנשים אפקטיביים במיוחד אינם מאשימים את הסביבה או את הנסיבות, אלא מוצאים תמיד דרך להתקדם ולפתור את הנדרש. הם סומכים על עצמם ומנסים להתרכז במעגל ההשפעה שלהם ולא במעגל הדאגה הסוגר עליהם. הרגל זה מקנה אחריות, יוזמה ובחירה ברמה של 'אתה אדון לגורלך' .אנשים שמאמצים התנהגות זו חווים שינוי אמיתי ומעמיק לאורך זמן.

לאחר הבנת סיגנון החשיבה של הפרט והבנת התהליך ההסברי של הפרט, כלפי מצבים והמציאות בה הוא חי, יש להתחיל ראשית בהעצמה הפסיכולוגית – שמשמעה יצירת שינוי פנימי אצל האדם, המובילה אותו לתחושה של יכולות ואמונות ביכולת שלו לקבל החלטות, לשנות ולפתור בעיות. להבהיר את החשיבות בפעילות אקטיבית של האדם והחשיבות לעבור ממצב פסיבי לאקטיבי. וכן, לשוב ולהבהיר לאדם שהוא מסוגל ליישם את הידע שרכש ולנצל את המשאבים והאפשרויות, כדי לקחת חלק פעיל בהחלטות שנוגעות לגורלו.

שלב ד' – הצגת הבעיה באופן גלוי (לשתף את הפרט)
לאחר הבנת הנרטיב של הפרט והבנת סגנון החשיבה וסגנון התנהלותו בחיים, יש לסייע לפרט להגדיר את הצרכים שלו ולהבין את הבעיה לעומקה. בשלב זה יש להבין את הפער בין המצב הרצוי למצוי. יש לאתר את הגורמים לבעיה. יש לבחון את כל הגורמים היכולים לגרום לבעיה. בשלב זה מוכיחים למועצם שמשהו מונע ממנו את ההתקדמות, ומעוררים בדרך זו קונפליקט גלוי, כאשר מסבירים כי מישהו מעוניין שישארבמצבו הבעייתי והנושאים שלו לא ייעלו לסדר היום. כמו כן, יש להבהיר למועצם, כי יש קשר בין מעשים לבין התוצאות.

בשלב זה מבהירים את מימדי העוצמה הגלויים והסמויים, ומנסים להבין את הבעיה של הפרט. בחינת המגנונים האישיים, החברתיים, הארגוניים, התרבותיים, הכלכליים שמונעים את השגת העוצמה של הפרט.

בחינת מנגנון מעכב ברמה האישית: בדיקת התפיסה לגבי מסוגלות אישית. כיצד האדם מסביר את היכולת שלו לשנות ולקבל החלטה ובמקביל בחינת היכולות האישיות האוביקטיביות של הפרט והאם הוא ממצה את היכולות שלו.

תפיסה מוטעת לגבי מסוגלות העצמית ניתן לשנות על ידי שכנוע. למעשה, שכנוע הוא אחד האמצעים החשובים והחסכוניים לחזק את תפיסת המסוגלות העצמית. בני האדם מבססים את התפיסה העצמית שלהם על התרשמויות שהם קולטים מאחרים. קיימים מצבים רבים, שבהם משתכנעים בני אדם לנסות דברים שנרתעו מהם בעבר, או להמשיך במשימות שלא סיימו לבצע, ואגב כך מגבשים תפיסה חיובית על יכולתם.

ההערכות המתקבלות מאחרים, יכולות לשנות את תפיסת היכולת שלנו ולעצבה מחדש. מסרים חיוביים מעודדים את האדם להתמודד ולא לוותר, ואילו מסרים שליליים עלולים לרפות ידיים ולגרום לתפיסה עצמית שלילית.
הגורם החשוב ביותר בתהליך שכנוע שכזה, הוא "איכותו" של המתקשר. התפיסה העצמית שלנו תושפע בעיקר מגורמים שאנו מעריכים את כושר שיפוטם ואת אמינותם, ממי שאנו סבורים שהם מכירים אותנו היטב וכן ממי שהתנסו במצבים דומים ויודעים מה הם הקשיים הטמונים בהם ומה הם הכישורים הנדרשים כדי להתמודד עמם כיאות.
כשכל אלה מבשרים לנו כי נוכל להתמודד, תשתנה תפיסתנו העצמית ותתאים את עצמה להערכות אלה.

בחינת מנגנון מעכב ברמה החברתית: למשל, הפילוסוף פוקו, טען שהחברה פיתחה מנגנונים שעוזרים להפעיל עוצמה. לדוגמה, תצפית היררכית- החברה השלטת קובעת מה זה נורמלי ומה היא התנהגות חריגה, יתרה מזאת, לא רק שקובעים את הנורמה בחברה, אלא גם מענישים מי שאינו הולך על פי הנורמה.

כמו כן, יש לבחון בחברה האם קיימת דיפרנזציה בין אנשים בעלי עוצמה לאנשים חסרי עוצמה.
מי מרוויח מהעוצמה? ובאילו אמצעים משתמשים כדי להפעיל את העוצמה? ובאילו דרכים מפקחים על חסרי העוצמה, במטרה לשמר את הסדר החברתי?

שלב ה' – מציאת חלופות לפתרון הבעיה
בתהליך העצמה צריך לגרום לפרט המועצם להבין את בעייתו ולהביאו למודעות לגבי החלופות במציאת פתרון. כלומר, לאדם ניתנת אפשרות בחירה בין החלופות של הפתרון. קיומה של אפשרות בחירה בין חלופות הוא אפוא גורם מרכזי לתחושה של שליטה ועוצמה.

תפקיד המעצים הוא להציג את כל המידע, שיאפשר את קבלת ההחלטה הטובה ביותר.

המאמר נכתב במסגרת הקורס "העצמת הפרט" בהנחיית ד"ר נירה שלום, החוג ללימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. 2004.

האם העצמת הפרט היא coaching?
המאמר מציג את ההיבט הפסיכולוגי של העצמה, אך הוא מתייחס לכל סוג של העצמה. העצמה יכולה להיות על ידי קבלת מידע באמצעות שימוש במידענים או התייעצות עם מומחה, העצמה יכולה להיות באמצעות למידה בקורס, הכשרה מקצועית או כל דרך שמובילה לשינוי. העצמה באמצעות אימון היא שיטה שמתבססת על חשיבה תוצאתית וליווי הפרט בתהליך שינוי (ולעיתים זה מאמן עסקי המלווה בתהליך שינוי ביזמות, עבודה / קריירה),ניתן להעזר בטיפול פסיכולוגי המסייע ומעצים באמצעות ייעוץ פסיכולוגי. כך ניתן למצוא הרבה מאוד דרכים להעצמה. החשוב להיות מודעים שישנן דרכים להעצמה ולא להיות "קורבן" של החיים.