ראיתי שהיא מהורהרת, שוקלת, אבל לא ראיתי את ההתרגשות של "זה זה!"
ואכן, בהמשך, קיבלתי ממנה מייל:
"למרות שאני מבינה את היתרונות העסקיים של קו השיווק שהצעת, יצאתי מהפגישה שלנו ונתקעתי. הרגשתי שאין לי יכולת לעשות כלום… בשבועיים שחלפו עשיתי מחקר מעמיק על מה מניע אותי, ואין מה לעשות – כלכלי או לא כלכלי בעיני הסביבה, אני רוצה/צריכה לעבוד עם קשישים.
אני לא מסוגלת להסביר את זה במונחים של הצלחה כלכלית כרגע, אבל ברור לי שגם זה יגיע (אוקיי, אני מודה שאני נשמעת תמהונית עכשיו…)"
"אוקיי", אמרתי בפגישה הבאה, "בואי נראה איך אורזים את השירות שלך, כך שיקסום לכמה שיותר קשישים בבתי האבות". אני לא מתווכחת, לא עם התלהבות ולא עם צורך.
הצעתי לדבר על שיפור הזיכרון כתועלת מרכזית, אחר כך על תועלת של תחושת אחדות ה"אני" ולבסוף, על שלמות. דיברנו על זה שלפי פסיכולוגים, קבלה מוחלטת של ההיסטוריה האישית ושל מעגל החיים האישי היא צורך מרכזי בגילאים מבוגרים.
ובכל זאת, משהו נראה לי לא מספק. לכן חזרתי והצעתי שוב להגדיר קהלים נוספים ולפנות אליהם בצורה ממוקדת, כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה. אלא שהפעם גם הצעתי עזרה – פתחתי לה דלת בארגון שאני מכירה, שעובד בדיוק עם הקהל החדש שהגדרנו לה, קהל של נשים.
אחרי שדיברנו על ההתאמה ועל נקודות המפגש בין קהל היעד החדש לבין הגישה הטיפולית שבה היא עוסקת, ובנינו קווי מתאר לסדנאות שאפשר להציע בגישה הזאת, פתאום היא אמרה, "אה, אז ז-ו הצלחה. עכשיו, כשאני מדמיינת הצלחה, אני רואה את הדברים שתיארת".
"אז מה, את אומרת לי שטיפול בקשישים זו התשוקה, כדי לא להיות בהצלחה?" שאלתי בחיוך. "מה, עבדת עליי?!"
היא חייכה בחזרה.
ביקשתי ממנה לה לישון על זה. חששתי שהיא מושפעת ממני, ורגע אחרי שתצא מהפגישה לעולם שבחוץ, היא תתחרט ושוב תשתתק. היא אמרה שאין צורך "לישון על זה". היא הסבירה לי שתמיד ידעה שביצוע זה הצד החלש שלה וחששה להיכשל בדרך; היא סיפרה שהיא רגילה לחשוב על עצמה כצב. המחשבות שלה 'ארנב' אבל הביצוע – מזדחל אחריהן באיטיות.
אחר כך שיתפה, שמהרגע שהצעתי עזרה ממשית בביצוע היא יכלה לנשום, לגמוע מרחקים, והיא תגיע גם ליעד – הצלחה: לטפל באנשים ולהרוויח.
שעתיים אחרי שיצאה מהפגישה הזאת קיבלתי ממנה מייל עם כל הפרטים שהייתי צריכה בשביל לקדם את הצעת העזרה שלי. "הערפל התפזר", היא כתבה בסוף. "אני כבר רואה את הדרך אל העסק שלי, ואני בדרך הנכונה".
מאז, אנחנו מקדמות את הנושא, ותענוג לעבוד ביחד.
והביצוע? לגמרי ארנב.
