מאת: חוה ניסנבוים

נתחיל מנועצת שהגיעה אליי שלושה חודשים אחרי שפתחה תיק עסק, נגיד שמה תמר. היא סיפרה שהמעבר לעסק עצמאי מפחיד אותה. בעיקר הפחידו אותה ההתמודדות עם החלטות כמו בחירת מיקום לסטודיו, השקעת ההון הראשוני, מימון ותזרים מזומנים. כשהבנק דחה את בקשתה להלוואה היא קיבלה רגליים קרות ונסוגה. היא חזרה לחפש עבודה בארגון.

הסיטואציה של תמר מתארת את ההבדל בין שינוי למעבר. תמר חוללה שינוי, חיצוני, ופתחה עסק אבל היא לא השלימה את המעבר, הפנימי-פסיכולוגי למחוייבות החדשה. מכיוון שתמר עדיין לא קיבלה עליה את תנאי המצב החדש (עסק וכל החששות שמגיעים איתו), היא פרשה בסירוב הראשון שקיבלה.

כמעט כל יום אנחנו שומעים על שינויים – אנשים מקימים עסק, לפעמים עושים הסבה מקצועית. השינוי הוא תהליך מהיר ופעמים רבות הוא מתואר כתהליך זוהר והגשמת חלום. מה שאנחנו לא רואים זה את המעבר הפנימי שאדם עובר עם כל הבלבול, אי הוודאות, והספקות שהמעבר מביא.

פתיחת עסק הוא תהליך פומבי ונתפס כמחוייבות חדשה אבל אדם יכול לפתוח עסק ולא להרגיש מחוייב. כלומר, הוא עדיין במעבר וגם לא בטוח שהוא ישלים את המעבר. אני זוכרת היטב משפט שלקוחה אמרה לי אחרי שנתיים וחצי מזמן פתיחת העסק שלה,"אני כאן בשביל להישאר". זאת היתה אמירה משמעותית עבורי כי הבנתי שהיא השלימה את המעבר.

  שלבים במעבר לעצמאות-

ויליאם ברידג'ס, יועץ ארגוני אמריקאי, גרס שהמעבר עצמו בנוי מ- 3 שלבים:

1. סיום ופרידה מהמחויבות הקודמת

2. אזור ניטראלי

3. התחלה חדשה

שלב ראשון – סיום פרידה מהמחויבות הקודמת. המעבר מתחיל כשאדם עוזב מצב קיים, מבחירה או אילוץ. את השלב הראשון במעבר מאפיינים רגשות שקשורים לאובדן: הכחשה, שוק, כעס, תסכול או מתח. מה שנראה כמו רק פרידה פיזית למעשה הוא גם אובדן של חלק משמעותי בהגדרה העצמית – יחד עם העזיבה את הארגון, אדם מאבד הכנסה קבועה, תכניות פנסיה והשתלמות, קולגות, מקום קבוע ללכת אליו כל בוקר, את המקום שבו הוא ביטא את היכולות שלו, יציבות. הוא כנראה גם מאבד חלק מהזהות התעסוקתית שלו – או לפחות את התשובה לשאלה, "במה אתה עוסק?".

ברידג'ס מציע – אנשים צריכים לקבל שמשהו הסתיים לפני שהם יכולים לקבל את הרעיון החדש. כדי לחוות את השלב הזה בהצלחה, מומלץ:

א) להכיר את תהליך השינוי, ברמה התיאורטית (אנשים מפחדים ממה שהם לא מכירים ולכן כדאי להכיר את שלבי השינוי ולהיות מודע לטבע התהליך).

ב) לזהות את הרגשות שעולים ולהכיר מגוון של התמודדויות.

ג) להוקיר את העבר, את מה שהיה. אפשר גם לחשוב על האופן בו הישן תורם להקמת העסק (מיומנויות שנרכשו בארגון, קשרים, בסיס כלכלי).

שלב שני – השלב הניטראלי. שלב זה לפעמים מכונה ריק (ואקום) או מעבר. השלב הזה מאופיין בתחושת חוסר כיוון, חרדה לגבי העתיד וסקפטיות, חוסר מוטיבציה ומעורבות נמוכה בתהליכים. זה הזמן שאנשים נפרדו מהסיטואציה הישנה אבל הם עדיין לא הגיעו למחוייבות חדשה. לעיתים קרובות השלב הזה מבלבל, משתק ומתסכל. לא הדרך הישנה ולא הדרך החדשה עובדת. הם עשויים לגלות התנגדות לעסק החדש. אנשים לכודים בין דרישות וציפיות סותרות. אנשים בחוץ, יגידו: 'תתחיל למכור!' או יאבדו סבלנות לשמוע שוב שאתה מבולבל, "מה הבעיה? תבנה אתר!", אלא שהאדם בשלב הזה של המעבר מתקשה לקבל החלטות והוא עדיין חוקר את המצב החדש.

השאלות העיקריות שבעל העסק שואל בשלב זה עוסקות בליבת העסק – מהי ההצטיינות המיוחדת של העסק? מה הוא עושה בהתלהבות? איך הוא מביא את אלו לידי ביטוי? מבחינת יחידת הרווח, גם אלה שתכננו והגדירו אסטרגיה יראו שהמודל העסקי שתוכנן בדרך כלל לא לקח בחשבון את כל המשתנים שהוא פוגש במציאות.

כדאי להבין שזה בסדר שלא כל התשובות ישנן. כדי לשפוך אור חדש על המצב, כדאי לצאת לשטח ולהתנסות. זה השלב שמאפיין הרבה סיפורים הרואיים של חברות. אנחנו מכירים, למשל, את מה שנראה פיזור בשנים הראשונות של HP שייצרה מגוון מכשירים חשמליים ואפילו כלי נשק ולקח להם זמן להגיע למדפסות.

אם בהיבט המעשי מומלץ לצאת לשטח, בהיבט הרגשי, נציע:

• לשמור על אופטימיות.

• להתמקד באזורים שיש שליטה עליהם (כדי לייצר תחושת יציבות), ולהגדיל את תחושת היש על חשבון האין ואי הוודאות.

• לשתף מלווים איכותיים שאפשר לספר עליהם על התהליך, על הקושי והאתגר, שאפשר לקבל מהם מבט תומך משלים או רענן.
השלב השלישי, התחלה חדשה, הוא שלב שמאופיין בגישה חיובית, תקווה והתלהבות. אנשים חווים בהירות ויכולים לראות קדימה – הם רוצים להצליח וזה הזמן המתאים לתכנן את העתיד, להגדיר מטרות עסקיות ומדידות – ולהתחייב אליהן.

בהצלחה.