“נראה לי שאני לא משקיעה כסף בפרסום כי אני לא מחויבת לרעיון שלי”,
אומרת לי בעלת עסק ומוסיפה: “ואולי אני חוששת? יש לי איזו מחשבה חוסמת”.

…אחרת, באותו היום, מספרת לי: "אמרתי לה [ללקוחה] שאני לא יכולה להוריד מהמחיר. מה את אומרת?" היא שואלת אותי, "אולי אני מפחדת מהפרויקט הזה?"

 לא מעט נשים מסבירות לי שמשהו לא בסדר, כאילו שהרגש והפחד מנהלים אותן.

לפעמים זה נכון, הרבה פעמים זה לא. הרבה פעמים הן דווקא הגיבו באופן ענייני, עסקי.

 לבעלת העסק הראשונה אמרתי: אולי את לא משקיעה כסף בפרסום כי עוד לא הבנת מי קהל היעד שלך? במילים אחרות, אולי את לא משקיעה בפרסום כי לא ברור לך ההחזר על ההשקעה.
ואם כך, ההשקעה בפרסום היא באמת החלטה עסקית שגויה.

את השנייה שאלתי, אולי את לא רוצה להוריד מהמחיר כי הבנת שזה לא כלכלי?
ואולי זה בגלל שאת לא רוצה לתמחר את עבודתך בזול?

הרגש הנוכח הזה, חשוב לתפוס אותו, אבל כהזדמנות, לא כמשבר – הוא יכול להיות איתות לבעיה עסקית אמיתית. ולפעמים הוא יכול לסמן לנו שהתקדמנו – שהרגש הזה בהווה הוא רק השלכה ממצבים בעבר.

 השורה התחתונה היא שלמרות שמודעות היא תכונה הכרחית ומבורכת, בנקודה כלשהי אנו חייבות לדעת כיצד לקחת את אותה המודעות ולתרגם אותה לניתוח ענייני, ורק האיזון הזה בין הרגשי לרציונלי הוא שמאפשר להגיע למצב של התקדמות אמיתית.