גולדה | ייעוץ עסקי | בלוג

ארכיון עבור קטגוריית 'יזמות'

חמ”ל-ה

באופן כללי אני בן אדם חילוני בהחלט, אבל השבוע- אין ספק שאלוהים בחן אותי!

אנה לוקצקי - הבוטיק הנודד

חנות הפופ אפ שהפקתי בשנקין היתה פרוייקט מרתק עבורי, בניתי תהליך שיווקי של כתיבה, שכללה שיווק עדין ומרומז לעשייה גדולה ומשמעותית, דיברתי על הכלל ואל תוך הכלל והגעתי בשיווק ובשיווק הממומן למעל 90 אלף צופים. מעל 20 אלף הקליקו על התכנים שלי שהיו קשורים לכתיבה שלי על שנקין תל אביב ועל חנות הפופ אפ שלי ברחוב. המלאכה נעשתה בהצלחה, חיכיתי לתוצאות והייתי סקרנית.. למרות שאת הציפורניים לא כססתי (לא חבל להרוס את הג’ל?:)

אנה לוקצקי - הבוטיק הנודד

ביום הראשון מתוך ששת הימים של חנות הפופ אפ,
ב-09:50 (10 דקות לפני שעת הפתיחה הרשמית) נכנסו לחנות לקוחות יחד עם העובדת שלי.. המזגן נדלק תוך כדי, התיק נזרק על הכיסא, בקבוק המים התייצב על השולחן והמירוץ החל! כאשר אני הגעתי לחנות ב- 12:00, בקושי הצלחתי לפתוח את הדלת מרוב המבקרים בחנות……. הייתי בהלם! הוצפתי באושר!!!! חיכיתי לדמעות של התרגשות… אבל לא הספקתי… בדיוק הייתי צריכה להתאים ללקוחה את השמלה הנכונה לאירוע הקרוב..

5

מהחנות יצאנו ב- 21:30 , עם תחושה מעורפלת בכפות הרגליים, רעב כבד וחיוך ענק של הישג ענק!!! מה היה שם……..? תהיתי….. אבל אז נרדמתי והתעוררתי לבוקר של יום חדש ועמוס ופעיל לא פחות.

את הרצף הרסה האזעקה ביום שלישי בערב
היסטריה רגשית של תיירות שעמדו מול החנות הציפה אותי בדמעות…. כולם רצו להתחבא…….. נשארתי בחנות…….. לא האמנתי שזה קורה…. כן, אני לא קוראת עיתונים ולא רואה טלוויזיה……… ולמה בשבוע שלי???????? ומה יהיה עכשיו? תכנית הפעולה ורשימת המשימות- חייבות להשתנות! השיחה שלי עם הקהל שלי ועם הקוראות שלי צריכה לשנות זווית ומייד. כיצד אדבר אל ליבן? כיצד אגרום להן להגיע תחת אזעקות? מה זה אומר בעצם? שאני לוקחת אחריות על ביטחונן? אני בעצמי מפחדת? מפחדת……

אחרי כמה נשימות עמוקות ועוד כוס מים, דבר אחד היה לי ברור: את השבוע הזה אני לא מבזבזת לשווא!
מעבר להצלחה האישית שלי- אני מהווה דוגמא אישית לעסקים רבים: פיצוח הקוד הקשוח של עסק עצמאי בשנת 2014, השיווק החדש, שיטות הצילום, הכתיבה, הגרפיקה ההכרחית לכל עסק ועוד…… כל אלה משקפים את היכולות המקצועיות שלי מול העולם- ואני לא יכולה לאכזב לא אחרים ולא את עצמי! כל מה שהיה לי ברור שאני לא מוותרת!!!

לפוסט שכתבתי קראתי: האם הכוח השיווקי שלי יכול לנצח במלחמה?

אנה לוקצקי - הבוטיק הנודד

לינק לפוסט

פוסט זה הביא איתו עשרות לקוחות, שסיפרו שהגיעו בעקבותיו, הגיעו גם מבאר שבע תחת הפגזות……… הרבה חיבקו אותי וריגשו אותי והחמיאו לי על הדרך שלי ועל הכתיבה….. שלוש סיפרו לי שמחכות כל היום לערב, לסיום כל המשימות וכשהבית שקט- מתיישבות מול המחשב בשביל לקרוא אותי……… מבחינתי אלה רגעי האושר הגדולים ומראת ההצלחות…….

אנה לוקצקי - הבוטיק הנודד

קישור לגלריית התמונות

היום באופן חד משמעי אני יכולה לומר- השיווק שלי אכן ניצח את המלחמה!!!

יש אומרים שהמוצרים שאני מוכרת הם לא מוצרי צריכה בסיסיים והכרחיים ואני אומרת שמי שאומרת את זה לא מכירה את הכלים ואת היסודות אותם אני מלמדת ולפיהם אני מנחה ומלבישה את הנשים, אחד מהם הוא: “אין אישה לא יפה, יש אישה שלא יודעת שהיא יפה” הבגדים הם כלי- זה נכון, אבל הם כלי לכל כך הרבה דברים וסוגים ומינים. וכל עוד אנחנו לבושות- מתקיים שיח בינינו לבין עצמינו ובינינו לבין העולם… וכל זה בהתאם למה שאנחנו לובשות ולאופן בו הדברים נלבשים…

אנה לוקצקי - הבוטיק הנודד

יש לי הרבה תובנות והרבה למידה ושיעור לא קטן וכל זה בשישה ימים בשנקין. השיווק הוא הכל ואם הוא לא מתקיים אין חיים לעסק. וזה עצוב או שמח או…. בכל אופן זו עובדה!!! כשאני משווקת- משמע אני לוקחת את האחריות לידיים שלי, אני לא מתבססת על הגורל או על המזל ובמקרה הזה אלה הם עוברי אורח. אני עושה את המאמצים להגיע אל ליבם של האנשים. וזה נכון שהבגדים אצלי נבחרים באופן מדוייק ומתוך ידע רב… אבל אף אחת לא הגיעה אלי לשנקין מאחד הקיבוצים מהגליל או מבאר שבע תחת טילים – רק בגלל הג’ינסים השווים שאני מוכרת……. הכל הוא עניין של האהבה, החיבור, הכתיבה והקשר שנוצר בינינו לאורך הדרך גם מבלי שהזדהו אי פעם בפייסבוק או עשו לייק.

רוצות לדעת עוד?

אני כאן ולרשותכן

תודה על ההקשבה, שלכן אנה

כלכלה נשית חזקה

 

בשנת 2007, האלה ושותפתה, קריסטין פטורסדוטיר, הקימו באיסלנד את Audur Capital, קרן הון סיכון, כשעל דגלן חרוטים הכוונה ליצור גיוון, להגשים אחריות חברתית ולעבוד על פי “ערכים נשיים” בתעשיית השירותים הפיננסיים. חמשת הערכים הנשיים שהשתיים הגדירו היו רווח עם ערכים, מודעות לסיכונים, ישירות, הון רגשי ועצמאות.

והגישה של Audur לא אכזבה. נהפוך הוא – הן הצליחו בגדול. Audur הצליחה לשמור על השקעות לקוחותיה בזמן שהבנקים האיסלנדים קרסו באוקטובר 2008, והייתה החברה היחידה שנותרה רווחית אחרי ההתמוטטות ולא נזקקה לעזרה ממשלתית.

 


ערכים נשיים

האלה לא יוצאת נגד ערכים גבריים, כך היא מדגישה. אבל היא כן רואה שוני בין דרכי החשיבה והפעולה הגבריים לאלה הנשיים, ומאמינה שבעוד שכרגע המודל הגברי הוא השולט בכיפה, הרי שהגיע הזמן לאזן בין שתי הגישות, על מנת לקבל החלטות טובות יותר. לטעמה, זה השינוי הכלכלי שהעולם מייחל לו.

וכך היא מגדירה את חמשת הערכים הנשיים שהנחו גם אותה ואת שותפתה בחברת ההשקעות המצליחה שלהן:

רווחים עם ערכים
“חשוב לנו איך אנחנו מרוויחות. כן, אנחנו מרוויחות בשביל עצמנו ובשביל הלקוחות שלנו, אבל חשובה לנו הראייה ארוכת הטווח. אנחנו מגדירות בצורה רחבה יותר את המושג ‘החזר טוב’, כך שלא מדובר רק בהחזר כלכלי ברבעון הקרוב. אנחנו רוצות לראות, בנוסף לרווחים כלכליים, גם רווחים חברתיים וסביבתיים בכל השקעה”.

מודעות לסיכונים
“אנחנו לא נרתעות מסיכונים, אבל כן נקדיש זמן להבין ולהעריך את הסיכונים שעלולים לצוץ בדרך. אנחנו לא נשקיע בדברים שאנחנו לא מבינות בהם”.

 ישירות
“אנחנו תמיד נעדיף להגיד את האמת כפי שהיא, כולל יתרונות, חסרונות, קשיים ותחזיות אפשריות. כנשים, האותנטיות היא ב-DNA  שלנו ואנחנו מיישמות את זה גם בעולם העסקי”.

 הון רגשי
“נכון, בעסק האקסל הוא המלך, אבל בסופו של דבר, מי שמרוויח או מפסיד כסף, אלה האנשים ולא הטבלה. כך שההון הרגשי של העסק חשוב לא פחות מההון הכלכלי. לכן, אנחנו נותנות מקום לאנשים שמאחורי העסק, ותמיד לוקחות בחשבון את היכולות שלהם בכל הקשור לקבלת החלטות  ולניהול כסף, את דרכי הפעולה שלהם ואת כל המכלול שהם מביאים לעסק”.

 עצמאות
“העסק שלנו לא קשור לבנקים הציבוריים ויש לנו משקיעים שונים. אנחנו עצמאיות מהבחינה הזאת, ולכן איננו מחויבות ‘לדחוף’ ללקוחות מוצרים שאיננו בטוחות שהם הטובים ביותר עבורם. אנחנו תמיד נייעץ ללקוח ונחשוף אותו למוצרים שונים לתועלתו, עם המלצה כנה מה יהיה נכון לו ומה לא”.

 
הדרך של גולדה
כשראיתי את הסרטונים של האלה, משהו בי התרחב. הייתה לי הסכמה מלאה עם הגישה שהאלה מדברת עליה ועם הערכים שהיא מציגה. ויותר מזה, בדברים שלה זיהיתי את הדרך של גולדה ואת הערכים שהיא מייצגת. לכן העובדה שהן צלחו בצורה כל כך איתנה את המשבר הכלכלי הגדול שימחה אותי, כי מבחינתי זה היווה הוכחה וחיזוק נוספים לאמיתות הגישה העסקית ה”נשית” הזאת.

והנה, במילים שלי, על איך חשיבה על החזר מיידי לא מייצרת עסק שמחזיק מעמד, ואיך חוסר איזון יוצר תקיעות

ועוד על האופן שבו השקעה בדבר שאת מבינה בו הוא מתכון להצלחה.

ככל שחולפות השנים ואני מלווה יותר עסקים ופוגשת יותר יזמיות, האמונה שלי בדרך הזאת רק הולכת ומתחזקת. הגישה המוצגת כאן, הערכים האלה, הם בפירוש נכונים לעסקים. אני מאמינה בכך בכל לבי ופועלת כך כבר שנים. ולכן, אני ממליצה לכל אחת:

אם העסק שלך לא עובד פיננסית – התחילי לבחון את המצב דרך הפריזמה הזאת וליישם את הערכים האלו בעסק שלך. השינוי יהיה ניכר. אני בטוחה.

שלך,

חוה
יועצת עסקית.

כשתראי קיפוד בעסק

מיכל הגיעה לפגישת הייעוץ עם נייר מקופל. היא פתחה אותו ולפני נחשף דף בגודל של  80 ס”מ X 70 ס”מ.

היא היתה בכנס, שמעה על מודל הקיפוד, ציירה שלושה עיגולים על הדף  והתחילה למלא אותם. אין לה בעיה עם עיגול ההתלהבות, אין לה בעיה עם עיגול החוזקות.

היא מילאה את העיגולים  האלה ב 15 דקות.

 ייעוץ עסקי | מיקוד

אבל סימן שאלה גדול ריחף בתוך עיגול הכסף. לא ברור לה על מה ישלמו לה. אין לה רעיון.

 ייעוץ עסקי | מיקוד

כן יש לה חלום- להיות עצמאית. זה חלום ישן. כסמנכ”לית בחברה אחרונה בה הועסקה ובארגון שלפניו, היא לא ישנה לילות בגלל פרויקטים. כבר שנים שהיא רוצה לא לישון בגלל הרעיון שלה.

אבל אין לה רעיון.

במהלך הייעוץ הבהרתי שהרעיון עצמו לא חייב  להיות איזה כישרון שלה או חלום ישן נושן. כדי להוריד עוד מהמתח שהתגבש סביב הרעיון, העברנו את המשקל והדגש לעיגול החוזקות שלה. החוזקה שלה היא ביזמות עצמה, בפיתוח העסקי ובערך שהיא רוצה להעניק לאנשים – בפיתוח הרעיון.

ייעוץ עסקי | חוזקות של היזמת

ניגשנו שוב לעיגול הכלכלי, לרעיון. כשאנחנו בוחנות רעיונות עולים צרכים חברתיים שעליהם היא היתה רוצה לתת מענה, והיא מנסחת  שלושה. הם מטרידים אותה. אנחנו בוחנות את השלושה. אחד מהם הכי קרוב להיות מוצר.  האחרים עוד צריכים תהליך חברתי מורכב והעלאת מודעות או חינוך שוק.

הרעיון שקרוב להיות מוצר קשור לעולם התעסוקה. הוא צורך אמיתי ומעודכן. עכשיו  עליה לעשות מה שהיא יודעת הכי טוב: לאפיין את הצורך, לתת מענה, לאפיין משתמשים, לבנות מודל עסקי. ליצור תכני עבודה ואופרציה.

“אלוהים אדירים”, היא אומרת.

“זה טוב,” אני מסבירה. “יעדים גדולים ומפחידים הם סימן שאנחנו בדרך.”

“כן, אבל זה כל כך קרוב למה שאימא שלי עושה.”

“וזה מרגיש לא טוב?” אני שואלת.

“לא”, היא עונה

“אז מה הקושי?” אני שואלת, “אנחנו יודעים שלהורים חלק גדול  בחזון התעסוקתי שלנו. אנחנו יודעים שהקריירה היא קצת הפצע שלנו. אם נכנסנו לבחירה מתוך חקירה ובחירה, אז הכול בסדר. את לא משועבדת לציפייה שלה.”

מיכל עוד מהססת. אני מכירה את זה,  את התחושה שלא יכול להיות שזה קורה. אחרי תהליך חקירה כל כך ארוך, אולי נמצאה תשובה. זה באמת מוזר…

היא צריכה לחשוב על זה.