איך הפכו אביבה אפל ונורית שושן את תאטרון הפלייבק "משחק מהחיים" לתאטרון עסקי מרוויח. סיפור על שינויים ויזמות.

גולדה יצאה להכיר את הגיבורה הראשית של תיאטרון הפלייבק "משחק מהחיים", אביבה אפל שהקימה את התאטרון ומצאה את נורית שושן, שהפכה ממנהלת בבנק, לשחקנית בתאטרון ולמנהלת העסקית שלו. מהחיפוש, דרך הגילוי, הכתבה מוגשת כמו בתיאטרון סיפורים סיפורים

» מדור מעוררות השראה

שם הסיפור: נקודת מפגש

"1991", קובעת נורית שושן (53), "הייתה השנה!". העובדה ששושן, שחקנית ומנחה בתיאטרון הפלייבק 'משחק מהחיים', זוכרת את 1991 כמהותית בשינוי המקצועי שעשתה- אינה מקרית. היא הייתה אז בת 32, אימא לשני פעוטות בני ארבע פלוס ושנתיים מינוס, עם קרוב ל-15 שנות וותק בבנק לאומי, אחראית המחלקה המסחרית ורצון עז "לצאת פעם בשבוע לנשום אוויר ולעשות משהו יצירתי". רינה, אותה היא מגדירה "חברת הנפש שלי", סיפרה לה שיש סדנה שנקראת 'פלייבק'. "לא ידעתי בכלל מה זה ולאן אני הולכת אבל אמרתי לה שאני הולכת. גם היא אמרה שהיא הולכת. אז הלכנו".

תיאטרון פלייבק הוא תיאטרון אימפרוביזציה הממחיז סיפורים שהצופים מתנדבים לספר. את השיטה יצר האמריקאי ג'ונתן פוקס בשנת 1975 כשחיפש דרך לקרב את התיאטרון למציאות היומיומית והפך את הקהל לגיבורי סשיין תיאטרלי אומנותי. על אף העובדה שהפלייבק מהנה ומבדר, הסיפורים מתווכים על ידי המנחה של הקבוצה מתוך הקשבה, כבוד ואמפטיה.  

ב-1991 חזרה אביבה אפל (68), לארץ לאחר שהות בת 5 שנים בלונדון במסגרת עבודתו של בעלה. ב-20 השנים שקדמו לחזרתה, היא הספיקה להיות שחקנית בהבימה, בקאמרי, בתיאטרון הילדים והנוער של אורנה פורת ושותפה בתיאטרון תנועה- תיאטרון פרינג' שהקימה. כשחזרה לארץ, הקימה סדנת פלייבק. "הייתי מאוד passion about" היא מצהירה.

"עבדנו אחת לשבוע, 3 שעות", נזכרת שושן. "לקראת סיום הסדנה, אביבה אמרה לנו 'תזמינו חברים, תזמינו משפחה אנחנו עושים הופעה.' היינו די בשוק. אבל עשינו את זה. מיד אחרי זה הופענו בסתיו תיאטרוני בנווה צדק ושבוע אחר כך היא הודיעה לנו שיש לנו הופעה בשפיים." כך נולדה קבוצת תיאטרון הפלייבק הראשונה בארץ.

"רציתי מקום שבו אני אהיה בעלת הבית", מבהירה אפל את הדרייב, "שבו אעשה תיאטרון שאני מאמינה בו שיהיה משמעותי עבורי ושיהיה טוב לשחקנים".  

העובדה כי הגרעין המרכזי של הקבוצה קיים עד היום, היא העדות הטובה ביותר על כך שתיאטרון הפלייבק משחק מהחיים, הוא אכן מקום שלשחקנים טוב בו. "אנחנו קשורים מאוד אחד לשני", מתארת שושן את סוג החיבור. "זה כמו סוג של משפחה". משחק מהחיים מונה 6 שחקנים (הלל שמעון, נורית שושן, רינה לביא, שושה קסטנברג, ערן יעקובי ושירלי ליגום) שעובד יחד שנים רבות, 2 מוזיקאים (נעם רפפורט ואיתי אורן) ו-3 "שחקני חיזוק", שמצטרפים להופעות בעיתות עומס.  

שם הסיפור: החיפוש

ההופעות המוצלחות הדביקו את שושן בחיידק הבמה. הנפש היצירתית שלה, שבתור ילדה גרמה לה לצייר, לכתוב ולהציג בפני החברים בשכונה, שבה ופרצה. "הרגשתי שזה מדהים. שאני אוהבת את זה ושזה משמעותי בשבילי. התחלתי להרגיש שלא מתאים לי להישאר בבנק." התחושה התחזקה אצל שושן אחרי שחזרה מקורס בן שבועיים בארה"ב. "אמרתי לדורי בעלי, דורי, אני לא יכולה להישאר בבנק. אם אני נשארת בבנק זה גומר אותי." 3 שנים עברו מאז שהחלה ללמוד בסדנה של אביבה אפל ועד שהחליטה סופית לעזוב את הבנק.

דורי בעלה תמך מאוד ופרגן אבל שאר העולם- ממש לא. "כל הסביבה, הרימה גבה", מתארת שושן את התמיהה, "כולם היו בטוחים שאני עושה מעשה חסר אחריות. חשבו שזה תמוה שאני עוזבת מקום מבוסס, עבודה מסודרת, וותק, ניסיון ומוניטין והולכת אל הבלתי נודע. זה היה כמו בפלייבק", מודה שושן, "לא ידעתי ".what next

שושן אספה כל חומר אפשרי מהאוניברסיטאות והמכללות במרכז וחיפשה מה ללמוד. בסוף החליטה על הדבר הבא שהיה בעצם כמה דברים "נרשמתי לבית ברל למדריכי תיאטרון ואומנות בין תחומית ואומנות משקמת, ונרשמתי למכללת מדיסין לרפלקסולוגיה ולרפואה סינית. עשיתי את שתי התוכנית במקביל, כולל הפלייבק , כולל לימודי רייקי. "מטורף ומדהים –מדהים –מדהים", מסכמת שושן את התקופה.

כשאביבה אפל הגיעה ללונדון, האופציה של שחקנית ובמאית מהשורה לא עמדה על הפרק, גם בגלל אישורי העבודה שלא היו לה וגם בגלל התחרות עם השוק המקומי. חברה שלה אמרה לה 'אז מה? כל היום רק תלכי לראות תיאטרון' אז אפל החליטה להצטרף אליה וללכת ללמוד טיפול באומנויות. "נהניתי מאוד מהלימודים", אומרת אפל, "אבל היה לי ברור שאני לא הולכת להיות מטפלת." אחת מסדנאות הבחירה הייתה סדנה של תיאטרון פלייבק. אפל נשבתה "תיאטרון מאוד חי, מסעיר, מעניין ומשמעותי", היא מסבירה את הקסם. כשסיימה את הסדנה, הזמינה אותה הבמאית להיות חלק מקבוצה בינלאומית של תיאטרון פלייבק. "היינו 12 שחקנים שהיא הזמינה אותנו לכנסים בעולם, לסדנאות ולהופעות בפני קהילות שארחו אותנו. זה נמשך שנתיים ואז חזרתי לארץ."

שם הסיפור: הגילוי

עם חזרתה לארץ, המשיכה אפל לנסוע בעולם וללמד תיאטרון ופלייבק. עם השנים היא הפכה לאחת המומחיות בתחום ואף שימשה כנשיאה של ארגון הפלייבק העולמי. על אף הפריחה הבינלאומית האישית שלה, "קבוצת התיאטרון בארץ לא ייצרה מספיק פרנסה." היא מודה.

שנה אחרי שחזרה שושן מהנסיעה לארה"ב, היא נסעה לשלושה וחצי שבועות נוספים לקורס הכי מתקדם של ג'ונתן פוקס - "Leader ship" "חזרתי מהנסיעה השנייה מארה"ב", נזכרת שושן, "עם ידיעה שאני הולכת להתפרנס מהפלייבק", "באתי לקבוצה ואמרתי להם שזה הדבר שאני הולכת לעשות בחיים. שיש לי כל מיני רעיונות ומחשבות איך לעשות את זה ושאם הם רוצים, נעשה את זה כקבוצה, ואם לא אעשה את זה בעצמי." התשובה החיובית שקיבלה מהחברים הריצה את שושן הנמרצת לעבור משיווק התחום הטיפולי בו עבדה מהבית לשיווק הפלייבק בלבד. "אמרתי לעצמי, שאני רוצה את התיאטרון 100% לא שמונים. זה המקצוע שבחרתי וצריך לעשות אותו במלואו." ה"מלואו" אצל שושן כלל גם לימודי המשך של הנחיית קבוצות בבית ברל.  ושיווק. הרבה שיווק. בקבוצת הנטוורקינג BNI, אליה הצטרפה, היא פגשה את לוצ'יה קרפל, יועצת ארגונית, וביחד הם התחילו לגבש קונספט של עבודה עם ארגונים. אחת ההצלחות שנולדו כתוצאה מהעבודה המשותפת, הייתה סידרת הופעות מוצלחת בחברת משקאות גדולה.

עוד אחת מהצלחותיה של שושן בתחום של הבאת הפלייבק לארגונים ולמוסדות, הן השיתוף שיצרה עם המוסד לביטוח לאומי "בתקופת האינתיפאדה השנייה, פניתי למוסד לביטוח הלאומי עם יוזמה לעשות הופעות של פלייבק למשפחות נפגעי טרור ולכאלו שנפצעו. הם די חששו מזה. לקח בסביבות השנה וחצי להתחיל את העניין. עשינו סידרה של הופעות בכל הארץ והדברים שקרו שם, הם השגחה עליונה." היא מסכמת את ההצלחה.

למרות התלהבותה הגדולה של שושן מהפלייבק ככלי עבודה בארגונים ובמוסדות, לאפל היה קשה עם הרעיון של תיאטרון עסקי. "כאשת תיאטרון המקום של הארגונים לא כל כך דיבר אלי", היא מודה. ולמרות זאת היא הסכימה איתו "היה לי ברור שצריך לצאת מהתיאטרונים הקטנים ומהמרכזים הקהילתיים אם רוצים לשרוד כלכלית." היום אפל, תומכת ברעיון. המציאות בשטח הוכיחה לה שתיאטרון טוב אפשר לעשות  "גם בחדר שיש בו צוותים של רופאים או אחיות שמספרים סיפורים. הסיפורים תמיד יושבים על רגשות, על חוויות, על מצבים שאנשים חיים אותם ביום יום. והאפשרות לחלוק אותם מקדמת תהליכים."   

ההופעות בכנסים, בארגונים, במוסדות ובאירועים פרטיים הגדיל מאוד את  כמות ההופעות של התיאטרון, מה שהביא את אפל, לפני כ-10 שנים להחלטה, שהגיע הזמן לקחת ייעוץ ארגוני לקבוצה. במסגרת התהליך, הוגדרו תפקידים, הוגדרה אג'נדה, הוגדר חזון ונוסד גם ביה"ס הישראלי לפלייבק המשמש שלוחה של הפלייבק העולמי.  חברי הקבוצה לקחו על עצמם תפקידים. שושן הפכה למנהלת העסקית, הממונה על קשרי לקוחות, על פיתוח פרויקטים ועל הפגישות עם לקוחות חדשים. השחקנים עוזרים בניהול ההצגות ומזכירה, מנהלת משרד הפקות, שעובדת במשרה מלאה. הצגות. ואפל? "אני בעלת העסק. אני המנהלת הכללית והאומנותית וההחלטה הסופית היא שלי." אחת ההחלטות שאפל גאה בה, הייתה ההחלטה, שקיבלה בשנה שעברה, להוציא את כל חברי הקבוצה לכנס בפרנקפורט על חשבון העסק."

שם הסיפור: בשביל מה אנחנו חיים?

"בחרתי את הפלייבק", מבהירה שושן לא רק כדי לעמוד על במה אלא כדי לעשות משהו שהוא משמעותי לי ויכול לעשות הבדל אצל אנשים. שיתחבר להם לנשמה, יצמיח אותם ואפילו ירפא אותם. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. מבחינתי השינוי שעשיתי בחיים הוא דבר מבורך. אני לא יודעת איך החיים שלי היו נראים בלעדיו. צריך ללכת עם הדברים שיושבים בתוך הנשמה. להאמין ולעשות. פשוט לעשות."   

אפל אינה מופיעה כשחקנית בתיאטרון אבל היא עדיין מנחה את ההופעות. בהתחלה הנחיתי לבד. היום נורית מנחה יותר ממני וגם שחקנים אחרים נכנסים לתפקיד המנחה. חשוב לי גם לפנות את השטח לאנשים אחרים."

"רציתי מקום לעצמי, לעבוד עם אנשים שאני אוהבת ולעשות את מה שאני אוהבת ומאמינה בו. וזה מה שאני עושה. גם כשיש לי פנאי, אני לא רוצה לעשות משהו אחר. כשאני נוסעת לחו"ל, לא מעניין אותי לשבת בבית מלון או לעשות שופינג, אני מחפשת את קבוצת הפלייבק שנמצאת במקום, מתארחת אצלם ומעבירה להם סדנה. הם לוקחים אותי למקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בתור תיירת. אני חושבת שהייתי כבר ב-25 ארצות דרך הפלייבק ואני מתה על זה. אף אחד מאיתנו לא נהיה איש עשיר", מודה אפל בכנות, "אבל אני מעדיפה להרוויח פחות ולעשות את מה שאני שלמה איתו."

למאמרים נוספים בנושא מעוררות השראה