שיחת מאיירות על שינויים, התפתחויות ויוזמות בעסק

אלית: שלום מירי, איזה כיף שבאת!
מירי: הי אלית, איזה יופי פה! תתחדשי על הבית. אז זו החצר שבה נערוך את היריד?
אלית: כן, איזו התרגשות! זה כבר ממש קרוב!
מירי: אפשר לראות קצת מהמוצרים שעיצבת?
אלית: הנה משהו ממש חדש שיצרתי עכשיו, לקראת היריד.

מירי: דייי! איזו בובה מתוקה! וזה כל כך את… עם כל הורוד והנצנצים. אבל יש לי הרגשה שבמשך השנים האיורים שלך השתנו. לא תמיד האיורים שלך היו כאלה שמחים ומתוקים.

אלית: נכון, יש בזה משהו. אני חושבת שזה שינוי שעברתי בעיקר מאז שהפכתי לאמא. הבובה החדשה הזו למשל, היא בהשראת חוג הבלט של הבת שלי. בכלל, מאז שבתי נולדה אני מאיירת יותר ספרי ילדים ומוצרים לילדים. אז מה את מביאה ליריד?
*
מירי: אני אביא כמובן את הספרים שלי, והכנתי הדפסים של איורים שלי. הנה, הבאתי להראות לך כמה שכבר מסגרתי.

 

אלית: אויש, זה מהמם. כל החיות החמודות האלה! את פשוט מצאת לך פינה משלך, עם כל הטבע והחיות.
*
מירי: נכון, אני עושה את מה שאני הכי אוהבת. וזה חשוב בעיני למצוא נישה ולהתמקד בה. ככה את גם בונה לך קהל. במשך השנים הפכתי להיות מזוהה עם הנושא של הטבע לילדים. זה גם טוב מבחינה שיווקית וגם נותן לי המון סיפוק להרגיש שאני משפיעה בתחום שחשוב לי.

*
אלית: אבל גם אצלך היו לא מעט שינויים בקריירה. פעם איירת המון ספרים של סופרים אחרים אבל נראה לי שהרבה זמן לא איירת ספר של מישהו אחר, זה נכון?
*
מירי: נכון מאד. האמת שהחלטתי להפסיק עם זה לגמרי… כיום אני מאיירת רק את הספרים שאני גם כותבת. זו היתה החלטה לא פשוטה, לוותר על ההכנסה כמאיירת.
*
אלית: אז למה בעצם עשית את זה?

מירי: אני אסביר לך. כשאני כותבת ומאיירת ספר בעצמי, הוצאת הספרים משלמת עבור כל ההוצאות של הפקת הספר אבל לוקח זמן עד שאני מתחילה לקבל תשלום מתמלוגים, בעקבות מכירות. לעומת זאת, כשהייתי מאיירת ספר עבור לקוח, קיבלתי את התשלום בתום העבודה. לכן, היה לי קשה לוותר על העבודה כמאיירת. אבל בזמן שאיירתי לאחרים, מצאתי את עצמי מחכה לרגע שבו אוכל סוף סוף להתקדם עם הספר הבא שלי. כמו שאת יודעת, איורים לספר זו עבודה אינטנסיבית וממושכת. ובכל פעם לפני שסיימתי פרויקט אחד, כבר נכנסה ההזמנה הבאה. כך יצא שאיירתי ברצף כמות של ספרים ובמשך כמה שנים לא הצלחתי למצוא זמן לספרים שלי! זה ממש תסכל אותי. עד שלא יכולתי יותר. הבנתי שאני צריכה לכרות את הענף הזה מ"עץ" הקריירה שלי, למרות שזה היה צעד קשה ומפחיד. בהתחלה באמת הרגשתי ירידה בהכנסות וזה היה מלחיץ, אבל זה פינה לי זמן לקדם פרויקטים אחרים, ואובדן הענף הזה בסופו של דבר השתלם. אפשר לומר שהענפים האחרים בקריירה קיבלו יותר מזון מהשורשים והתחילו ללבלב…
*
אלית: אז מהם מקורות הפרנסה העיקריים שלך כיום?

מירי: אני עורכת מפגשים, שעות סיפור, וסדנאות לילדים. מזמינים אותי בעיקר לבתי ספר, גנים, ספריות. ואני מאד אוהבת את זה! חשוב לי להכיר את הילדים, להרגיש את הקהל שלי, כדי שאוכל ליצור עוד סיפורים ואיורים שהם יאהבו.

אלית: את יודעת, גם אני עשיתי שינוי לפני כמה שנים. השינוי שלי היה בנושא התמחור. הייתי לוקחת מחירים די זולים עבור האיורים שלי ועבדתי המון, אבל תמורת הכנסה קטנה. כשהרגשתי שאני כבר מספיק מקצועית, קיבלתי החלטה להעלות את המחירים שלי. ואז, כמו מה שאת מתארת בדימוי של כריתת הענף – גם אצלי, בשלב הראשון, היו פתאום פחות לקוחות ופחות הכנסות וזה היה מלחיץ. אבל החלטתי להמשיך בעקביות עם המהלך ועם הזמן הגיעו לקוחות יותר איכותיים ועבודות יותר רציניות וההכנסה גדלה.
*
מירי: וואו, אלית – איזה יופי המוצרים האלה! תחתיות לכוסות, דפי צביעה, רגע, אלה לא איורים שאיירת מזמן?

*
אלית: כן, זו סדרת איורים ללוח שנה שהכנתי לפני 15 שנים. אבל זה מה שיפה – אפשר להפוך אותם למשהו חדש! פעם לא ידעתי את זה, אבל בזכות העובדה שהתחלתי להתעמק ולהתמצא בנושא זכויות יוצרים – למדתי המון דברים חשובים. למשל, שליוצר יש זכויות מסוימות על היצירה שלו גם אם לקוח הזמין ושילם עליה, אלא אם סוכם אחרת. יש מאיירים שלא יודעים אפילו שהאיור המקורי צריך לחזור אליהם ושייך להם לפי החוק! אז התחלתי לבחור איורים שלי ממבחר האיורים שעשיתי במשך השנים, ולהפוך אותם למוצרים לילדים – מנורות לילה, תמונות, כרטיסי ברכה…
*
מירי: תקשיבי, את ממש הפכת לנושאת הדגל של נושא זכויות היוצרים. את כל כך פעילה בתחום – כתבת על זה הרבה בבלוג שלך וגם ארגנת הרצאות למאיירים עם עורכי דין, יזמת את פרויקט החוזה לדוגמא- שבו עו"ד ניסח חוזה לשימוש של המאיירים ויוצרים אחרים בארץ. כל הכבוד!
*
אלית: כן, זה ממש חשוב בעיני שיוצרים יכירו את הזכויות שלהם. רק ככה אפשר לשפר את המעמד שלנו. אבל גם את פעילה לא פחות למען הסופרים והמאיירים. את עושה כל כך הרבה בתפקיד שלך כמנהלת אגודת SCBWI בישראל! ( SCBWI היא אגודה בינלאומית גדולה לסופרים ולמאיירים לילדים, עם סניפים רבים בעולם. מירי מנהלת את הסניף הישראלי שלה. אלית עוזרת לה, ואחראית על תחום המאיירים בסניף). http://israel.scbwi.org/

מירי: תודה. בעיני מאד חשוב לפתוח לסופרים ולמאיירים הזדמנויות בחו"ל. לא שזה פשוט, ואף אחד לא מחכה לנו שם, אבל כיום יש המון אפשרויות להגיע לעבוד עם לקוחות מחו"ל, שפעם לא היו.
*
אלית: נכון, בזכות האינטרנט העולם פשוט התכווץ. את יכולה לשבת בבית ולאייר ספר שיצא לאור בארה"ב למשל. בשביל זה נסענו לבולוניה יחד, ליריד ספרי הילדים הבינלאומי. וואי, איזה כיף היה!

מירי: נכון, זו היתה חוויה מדהימה. פגשנו מו"לים מארצות שונות, המון סופרים ומאיירים ואין ספור ספרים מכל העולם. כמו שאמרת, העולם כאילו התכווץ ולכן אני שמתי לי למטרה להגיע עם הספרים שלי לחו"ל. שם השוק הרבה יותר גדול משוק הספרים הקטנטן בארץ. הצלחתי כבר עם ספר אחד שלי שתורגם לאנגלית ויצא לאור בהוצאה אמריקאית. ועכשיו אני ממש "יורה לכל הכיוונים"… עובדת בו זמנית על 5 ספרים חדשים, 2 בעברית ו- 3 באנגלית, שאותם אני מגישה למו"לים בחו"ל.
*
ומה איתך, אלית – אני זוכרת שהיו לך בבולוניה פגישות עם מו"לים שהתעניינו בספר הדיגיטלי שכתבת ואיירת.
אלית: נכון. ברור לי שספרים דיגיטליים זה העתיד, אז החלטתי להתנסות וליצור ספר דיגיטלי אינטראקטיבי, עם אנימציות ומשחקים. תקשיבי, זה לדעתי הדבר הכי חשוב – כל הזמן להסתכל קדימה, להיות פתוח לשינויים. אסור לפחד, ולפעמים צריך לקחת סיכונים.
השקעתי המון זמן ומאמץ בפיתוח של הספר הדיגיטלי שלי וזה סוג של הימור, כי אני לא יודעת אם בסופו של דבר הוא יתפרסם ויצליח. אבל זה הימור שהחלטתי לקחת. אני רואה הרבה יוצרות שמפחדות מטכנולוגיה ולא רוצות להתנסות בדברים חדשים ולדעתי הן עושות טעות ועלולות להיתקע בקריירה שלהן. אני חושבת שהפתיחות לשינויים היא אחד המפתחות להצלחה.
*
מירי: את צודקת לגמרי. התנאים בעולם משתנים ויש גם שינויים אחרים – אנחנו משתנות. למשל שתינו אימהות, וברור שקצב העבודה השתנה בעקבות האימהות. יש לנו פחות שעות לעבוד, ואנחנו משתדלות לעבוד יותר מהבית ופחות להתרוצץ בחוץ. כשיש ילדים נוצר גם צורך להגדיל את ההכנסה ולכן אין ברירה – כמו שאמרת, צריך לקחת סיכונים מידי פעם.
*
אלית: אני באמת חושבת שרק אם מוכנים להתנסות בדברים חדשים אפשר להישאר במקצוע מבלי להשתעמם או להתרושש… גם היריד הזה הוא סיכון שהחלטתי לקחת. פעם ראשונה שאני מנסה כזה דבר, אבל מעניין אותי לקחת יוזמה ולנסות דברים חדשים!

מירי: טוב, אליתוש, אני צריכה לזוז. ניפגש ביום שישי!
אלית: תודה שבאת, ממי. אני כבר לא יכולה לחכות…

האתר של אלית: http://elite-illustrator.com/
האתר של מירי: www.mirileshem.com
דף הפייסבוק של היריד האביבי בחצר של אלית
*

המטבחון מארח את סנדרה רגב

 

בקיץ 2010, ישבה סנדרה רגב, אז מאמנת ומגשרת עצמאית, לשיחה עם בעלה עינן בנושא: 'פני העסק לאן'. עינן רגב, סמנכ"ל פיתוח בחברת הייטק ובעל ניסיון כמנכ"ל שהקים וניהל מרכז פיתוח, הוא השותף האולטימטיבי של סנדרה לסיעור מוחות. "הוא תמיד תמך בי והיווה מראה שדרכה ראיתי דברים מזוויות אחרות. באותו קיץ הגעתי למסקנה, שאחרי 5 שנות פעילות, אם אני לא מעוניינת לעשות בעסק פעולות דרסטיות כמו העברת הפעילות למרכז הארץ, ואני לא הייתי מעוניינת, כדאי לי לבחון את ההזדמנות שנקרתה בדרכי."

ההזדמנות עליה מדברת סנדרה, היא ההצעה שהגיעה מבעלת החברה "קידומים פרסונל" למכור לסנדרה את הסניף הצפוני מתוך השניים שפעלו ב-2010. החברה הוקמה ב- 1985 ובשיאה מנתה 9 סניפים. לאחר שנות המשבר הכלכלי, נותרה החברה עם סניף מצליח מאוד בבאר שבע וסניף מדדה בתפן שבגליל.     

 למה החליטה בעלת החברה למכור את הסניף הצפוני?
"משום שהיא חצתה את ה-70 והרגישה שאין לה כוחות להתחיל מחזור חיים חדש לחברה. היא אישה מדהימה שפעילה בהמון תחומים אבל היא התעייפה קצת. בעצת רואה החשבון שלה, היא החליטה להשאיר את הסניף הדרומי בבעלותה ולמכור את הפעילות הצפונית של החברה."

הבחירה של בעלת החברה בסנדרה, לא הייתה מקרית. סנדרה, הנדסאית תעשיה וניהול במקצועה ובעלת תואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומשאבי אנוש מאוניברסיטת בר אילן, עבדה בחברה משנת 2000 עד 2002 כיועצת השמה, אז נסעה עם משפחתה לחו"ל. כששבו לארץ ב-2005 חזרה סנדרה לעבוד בחברה עד שב-2006 החליטה, מסיבות משפחתיות, לפתוח עסק עצמאי. "כל השנים שמרנו על קשר, גם בתקופות שלא עבדתי בחברה. הרבה פעמים היא הציעה לי תפקידי ניהול אבל תמיד דחיתי אותם. ידעתי שהיא אדם חזק מאוד וכל פעילות שארצה לעשות, תהיה בצל שלה. זה לא משהו שרציתי להיות בו."

 כשסנדרה הבינה, שהפעם מתכוונת המייסדת לרדת מהבמה, היא ועינן החלו לשקול את הרעיון ברצינות.

 איזה פוטנציאל ראית בחברה?
"ידעתי שאני קונה חברה במחיר נמוך אבל עם מוניטין ולקוחות שהולכים איתה כבר 20 שנה. מכיוון שהכרתי את השוק, את הנפשות הפועלות בו ואת העבודה מבפנים, חשבתי, שבמאמץ מסוים, ניתן לשקם אותה ולהביא אותה למצב שהיא מפרנסת אותי ואת העובדות שלי." עבודת ההבראה כללה בעיקר ביסוס מערכות היחסים עם הלקוחות- מחפשי העבודה והארגונים: ראיונות במשרד, שיחות טלפון, ביקורים במפעלים, מיילים וברכות לאירועים. לאחרונה החל המשרד להוציא שני ניוזלטרים חודשיים, אחד למועמדים ואחד למגייסים. "חשוב לי, שמנהלות משאבי אנוש בארגונים, שצריכות חוות דעת על מישהו, גם אם הוא לא הגיע דרכי, תדענה שהן יכולות לצלצל אלי ואני אעזור להן. אני רוצה שמחפש העבודה יראה בקידומים פרסונל צפון בית בו ניתנת לו התמיכה והעזרה עד למציאת העבודה."

מה היה החשש הכי גדול שלך לפני הרכישה?
"היו לי הרבה חששות. בכל זאת מדובר בהשקעה רצינית, לא בכמה אלפים בודדים. תהיתי אם באמת אוכל לממש את התוכנית שלי להבראה, שאלתי את עצמי, האם הדברים שאני זוכרת מלפני 5 שנים עדיין רלוונטיים והאם יש הצדקה לקיום חברה בתחום הזה. הפחד הכי גדול שלי, היה מהניהול.מעולם לא ניהלתי עובדים ותמיד חששתי מזה למרות שמסביבי כולם אמרו  'את חייבת, זה מאוד מתאים לך'."

 איזה בדיקות עשית?
"בדקתי את הביצועים של החברה בשנתיים שלפני הרכישה. לא עשיתי סקר שוק, בדיקת מתחרים או סביבה - פעלתי מתוך אינטואיציה. פתחתי את ספרי החשבונאות ועשיתי חשבון שבתהליך עבודה מאומץ, שבו אהיה חלק מהצוות, אפשר יהיה להבריא את החברה ולהביא אותה להצלחה תוך זמן  קצר יחסית. עשינו צפי אופטימי וצפי פסימי וזהו. ברגע שהחלטנו ללכת על זה, ניהלנו משא ומתן על התנאים."   

 מה הייתה ההתמודדות הראשונית שלך?
"כשנכנסתי לחברה עבדו בה מזכירה ושתי יועצות השמה שידעתי שאני לא ארצה להמשיך לעבוד איתן. הייתי מוטרדת  מההחלפה אבל לא לקחתי בחשבון שהן יתפטרו. אבל זה מה שקרה. האחת התפטרה מיד עם החלפת הבעלות והשנייה החזיקה שבוע נוסף. ביקשתי ממנה שתישאר כדי לתת לי זמן להסתגל ולמצוא מישהי אחרת, אבל היא לא רצתה. זה הכניס אותי לחשש גדול מאוד.  דאגתי איך אמצא חלופות, מה יקרה. הרי כל חודש צריך לשלם חשבונות, לא משנה מה עושים. הסיטואציה אילצה אותנו להשקיע יותר כסף ממה שתכננו. אבל לא הייתה ברירה. לקחנו בחשבון טעות כזו או אחרת, אבל לא בסדר גודל כזה, זה היה משהו שלמדנו ממנו. הייתי צריכה לתת מענה מיידי ללקוחות. לגייס עובדות חדשות ולהכשיר אותן כשאני בעצמי רק בהתחלה. זו הייתה התמודדות מאוד רצינית. ידעתי איך להכשיר עובדות אבל לא ידעתי איך לבחור אותן. איזה אופי אני מחפשת?, איזה כישורים? כל הדברים האלה היו חדשים לי לגמרי. נעזרתי בחברה טובה שלי שהיא פסיכולוגית תעסוקתית  אבל הכי הרבה סמכתי על החיבור שלי עם המועמדות. גייסתי שתי עובדות ויצאנו לדרך. לאחר כשנה וחצי, קיבלתי החלטה משיקולים כלכליים וארגוניים לוותר על המזכירה. לא ישנתי שבוע. היום, שנתיים וחצי אחרי, עובדות איתי שתי יועצות השמה טובות וקבועות והצפי לשנתיים הקרובות הוא לשכור עובדת השמה נוספת כדי שאני אוכל להתרכז רק בניהול ומזכירה במשרה חלקית."  

כבעלת חברה, היו דברים שנאלצת לוותר עליהם?  
"וויתרתי על העסק הקודם שלי! על לקוחות וותיקים וחדשים. יחד עם זאת, הידע שרכשתי עם השנים כעצמאית והניסיון, משמש אותי היום בחברה. אחרי הכול יש שם את הכול: אימון, גישור, משאבי אנוש. גם אנתרופולוגיה "

 אלו הבדלים את מוצאת בין העבודה בחברה לעבודה בעסק האישי?
"זה אחרת לגמרי. החברה עשתה לי סדר. היא נותנת לי סוג של שקט. בעסק האישי לא היה לי יום ולא לילה. לא שבת ולא חג. כל היום רדפתי אחרי הלקוח הבא, אחרי הרעיון הבא ואחרי החידוש הבא. הייתי צריכה שיכירו אותי. עשיתי המון פעולות שיווק ופעולות נטוורקינג שהניבו מעט פירות ביחס להשקעה בהם. את החברה קניתי עם מוניטין ועם לקוחות וותיקים שהייתי צריכה רק לשקם את מערכת היחסים איתם. אחרי חצי שנה, כשהחברה התאזנה התחלתי למשוך משכורת. חזרתי להיות חלק מפרנסת המשפחה. זו הייתה תחושה משמעותית עבורי. היום כבעלת חברה, כל הוצאה נבדקת בקפידה. עשיתי שינוי דרסטי בסטיילינג האישי שלי. אני קמה בבוקר, מתאפרת ויוצאת למשרד. אין לי יותר את תחושת הלבד ובסוף יום העבודה, אני חוזרת למשפחה ולדברים האחרים שלי."

 לא חשבת לקחת מנכ"ל בשכר?
"לא, כי חשוב לי להוות דוגמה אישית ולהיות עירנית למתרחש בשטח- אני חלק מצוות היועצות. הקשר האישי עם הלקוחות חשוב במיוחד בתחום ההשמה. אנשים שמחפשים עבודה נמצאים בצומת רגיש וחשוב שיפגשו אדם מוכר שמשרה ביטחון.  מחפשי העבודה מגיעים אליי כי הם מכירים אותי באופן אישי ולאחר שנתיים וחצי של פעילות רצופה ומאומצת הם מכירים גם את שתי היועצות הנוספות בקידומים."

 עם איזה סוג של ארגונים עובדת 'קידומים פרסונל צפון'?  
"עם מפעלי ייצור בצפון. מפעלים המשלבים פלסטיקה, מתכת ואלקטרוניקה וגם מפעלים קלאסיים של מזון, פלסטיקה, מתכת ומים. לחברה יש מיקוד חזק מאוד. אנחנו מכירות את התעשייה הזו לעומק עד רמה של סוגי המכונות והטכנולוגיות ואת כל סוגי התפקידים בה."

מה הדבר המשמעותי ביותר שקרה מאז שקנית את החברה?
"האמת שקרו כמה דברים משמעותיים. קידוימים פרסונל צפון חזרה להיות שחקן משמעותי בשוק ההשמה, אני מושכת משכורת כל חודש והעובדות שלי אוהבות את העבודה. אבל הדבר הכי משמעותי בעיני היא העובדה שקידומים פרסונל צפון עוזרת להרבה אנשים למצוא עבודה חדשה. אין מספק מזה!."

רוצה לשוחח עם סנדרה? התקשרי 04-9872117

 

ענת שטיין – קפה עם סוס ועגלה

עופר מור, מעצב מוצר והבעלים של סטודיו 'סוס ועגלה' בקדימה, למד איתי במחלקה לעיצוב בחולון, זה היה עוד בשנות ה-90 של האלף הקודם. עופר תמיד נחשב כמי שיכול לעצב כל צורה מעץ, החומר האהוב עליו. הוא פתח אחרי הלימודים דוכן בנחלת בינימין, לשם הגיע פעמיים בשבוע עם מכונית הדה-שבו התכולה שלו והציע את מרכולתו- מוצרי עץ עם מראה ייחודי וצבעוניות אופיינית. כך הפך לאחת הדמויות הקבועות והמוכרות ביריד הססגוני.

אם מדברים על הקמת עסק כהגשמה עצמית, הגשמת חלום, מסתבר שליין המוצרים העצמאי והדוכן לא היו המילה האחרונה מבחינתו, בשנים האחרונות פיתח והקים ביחד עם ענבל בת זוגו עסק חדש מיוחד וממותג היטב- 'סוס ועגלה'. בית מלאכה לבניית סוסי עץ בהזמנה וסדנאות נגרות לקהל הרחב.

הי עופר, אני שמחה על ההזדמנות לשאול אותך כמה שאלות שמסקרנות אותי כבר הרבה זמן, אנחנו מכירים הרבה שנים, השינוי וההתפתחות שעשית בשנים האחרונות מאוד מרשימים, ועם זאת- הכל נראה מאוד אתה, הפשטות, הנוסטלגיה, העץ…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתי ואיך נולד הרעיון המבריק לפתח את האהבה שלך לסוסים - לעסק 'סוס ועגלה'?

עופר: "מאז ומתמיד היה לי חלום לבנות סוסי נדנדה, גדלתי בצילה של חוות סוסים משפחתית וכנראה ששם ספגתי את העניין.

כשהייתי במדרחוב עבדתי בנוסף גם מול משווק, עיצבתי וייצרתי כמויות די גדולות של מוצרים לבית, בעיצוב עממי, פשוט, צבעוני שנמכרו ממש סבבה. עבדנו כך כמעט 6 שנים וכולם היו מרוצים: אני, המשווק והחנויות, העבודה מול המשווק היתה בהתחלה 20% מהיקף העבודה שלי, ועלתה בהדרגה עד שהגיעה קרוב ל-80% מהעסק, עד שיום אחד, בתחילת 2008, אותו משווק פנה לסין והזמין סחורה על פי הדגמים שלי, ביום בהיר אחד נותרתי ללא עבודה, החלטתי לעזוב את המדרחוב ולהגשים את החלום".

לא יאומן! פשוט לקח את המוצרים שלך והעתיק אותם בסין? נשמע כמו סיוט של כל יזם או מעצב, חשבת לתבוע אותו?

עופר: "זה לא עניין אותי, זה יכול היה לגזול כל כך הרבה זמן ומשאבים, מה שעניין אותי זה להמשיך הלאה ולעבוד. מאחר ולא הייתי ילד בתחילת דרכו, לקחתי יועצים מכל הבא ליד, וזאת על מנת להביא פרנסה הביתה, מהר והרבה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אי אפשר היה לפספס אתכם, שמעתי על סוס ועגלה מכל עבר, שלחתם הזמנות להשתתף בסדנאות, הכרזתם על תחרות עיצוב לילדים, הפכתם ל'מומלץ מפה', ובניתם את סוס הנדנדה הגדול בעולם שנכנס אפילו לספר השיאים של גינס…

עופר: "תיארתי לעצמי שמכירה של סוסי נדנדה בעבודת יד לא תספק לי את מלוא הפרנסה והתחלתי לעצב ערכות של צעצועי עץ לבנייה בסדנאות. הגדרות המיתוג, שיווק ופרסום היו מאד ברורות, ההשקעה הייתה גדולה (אתר, עיצוב גרפי, משרד יחסי ציבור, ניהול מועדון לקוחות..), כל ההתחלות קשות,עברנו מעל חצי שנה כמעט ללא הכנסות ועם הוצאות והשקעות מאד גדולות.

הדרך היתה ברורה ומהר מאד נולד הרעיון ליצור באז תיקשורתי. אחד מחבריי שתמכו בי לאורך התהליך שאל אותי האם יש סוס נדנדה גדול בגינס? ומפה הענייניים החלו להתגלגל. גם פה נעזרתי ביועצי שיווק שונים, המהלך היה מאד מורכב: גיוס ספונסרים, קבלת האישורים מול גינס, פנייה למשרדי הממשלה, גיוס ותמיכה של יהודים בעולם. אחד הדברים היפים שעשינו היה לשתף ילדים בבניית הסוס, תמורת 30 שקלים השתתפו אלפי ילדים בבנייה. את הכסף אספנו ותרמנו לעמותה שתומכת בילדים מוגבלים, צירפנו לשיא ולחלום הרבה מאד ילדים שהם שותפים מלאים למיזם ומבחינתי ומבחינתם הם חלק משבירת השיא".

האם ההתפתחות של 'סוס ועגלה' היתה מתוכננת, או שדבר הוביל לדבר?

עופר: "ההתפתחות הייתה ועודנה מתוכננת, גם היום אני בבדיקות ובנייה של מספר תוכניות עסקיות לאן להמשיך? הדבר המהותי והחשוב הוא באמת כמו שתיארת: לא לאבד את הקסם, הפשטות, החלום!"

הדברים שאתה עושה נראים תמיד מזוהים עם האישיות והדברים שאתה אוהב, עבודה בעץ, נסיעה ברכב יוצא דופן, וכעת- סוס ועגלה. איך  המוטו הזה מסתדר עם עולם המסחרי, התחרותי, בו עסק צריך לשרוד?

עופר: "איני חותר להיות איש עסקים ממולח, אני עושה את הדברים עם כל הלב והנשמה, נהנה לסירוגין מהשקט שבעיצוב, ביצירה ובתכנון ומאידך מהמולת הילדים, ההדרכה והעברת ערכים של עבודת יד, תהליך, הגשמה…

הפיתוי להתפתח ולגדול אורב בפינה, וכל פעם אני צריך להזכיר לעצמי מאיפה מגיעה ההנאה האמיתית. כמו לדוגמא ממכונית הדה-שבו שהזכרת, שאוטוטו אנו חוגגים 30 ביחד, אני חי את החלומות עד הסוף, בניגוד להרבה אספני רכב ששומרים את הרכב בנפטלין אני חי את האוטו, עובד איתו, ונהנה ממנו.

מצד אחד דובר באמת הרבה על הרומנטיקה שבעסק כמו שלי, מצד שני ניהול עסק עצמאי לא תמיד אפוף בקסם ורומנטיקה ובטח גם את יודעת שפעם אנחנו על הסוס (תרתי משמע) ופעם למטה במקום נמוך וקשה. התחרות אף פעם לא הטרידה אותי, אני חושב שיש מקום לכולם, ואם אתה עושה את הדברים עד הסוף, מדויק, אם החזון ברור, הדרך בטוח מעניינת וההצלחה מובטחת".

באחת הכתבות עליך מצאתי את הציטוט: "ועופר – האיש והעגלה – התאבד על האהבה שלו כמו שרק אמנים יכולים." מה האיזון בין הדחף הרומנטי הזה, לבין שיקולים רציונאלים ומתודיים של פיתוח עסק?

"היום לומדים את תהליך ההקמה והמיתוג של 'סוס ועגלה' במספר מוסדות שעוסקים בהוראת שיווק ואני דוגמה אמיתית ואותנטית לתהליך שיכול לעשות עסק קטנטן של אדם אחד שעוסק בעבודת יד בדרך להשגת חשיפה ופרסום בהיקף בינלאומי כמעט ללא כל השקעה כספית"…

בחנוכה האחרון, הצטרפתי עם איתן בני לסדנא, איתן בחר לבנות משחק 'אנגרי בירד' מעץ, נראה שהמסר החתרני של עופר בפיתוח הקיט הזה נקלט היטב אצל בן ה-6 "כך אוכל לשחק באנגרי בירדס גם כשאין מחשב" הוא אמר. במשך 3 שעות עבד בריכוז ובנחת, שייף, הרכיב, צבע. בצהרים, לקראת סוף הפעילות,  עופר הזמין את הילדים שעבדו בסדנא באותו יום לבקר את סוס הנדנדנה הגדול בעולם, להתנדנד עליו ולשמוע את הסיפור.

 עופר: "אחד הדברים שמושכים את הילדים וההורים להגיע שוב ושוב לסדנאות הוא הליווי האישי , ההדרכה שמתבצעת שונה מצעצוע אחד למשנהו ומתבצעת בעיקר על ידי ועל ידי אשתי ענבל שהיא שותפה מלאה לכל התהליך המרתק שעברנו, כשילד או מבוגר מקבל הנחייה מהאמן/מעצב/שובר שיא גינס בעצמו, הוא מעריך ומוקיר את הידע והניסיון של האדם שמולו"

מה הדבר הבא?

עופר: "בתקופה האחרונה הייתי מעורב בכמה פרויקטים מורכבים מול ארגונים, חלקם בשיתוף עם חברי, חנוך פיבן המאייר. אני עובד עכשו על מיתוג שמי, 'עופר מור', כמעצב ואמן שיכול להרים פרויקטים מורכבים וחד פעמיים".

*

קרדיט: סטודיו ארמדילו, עיצוב מוצר