המטבחון מארח את הנדלניסטית רותם נמיר פרדס
רותם נמיר פרדס (54), גדלה בקיבוץ שדות ים בקיסריה בשנות השישים, במקום ובמדינה שבהם לא ספרו כסף. "היחס לכסף," היא מסבירה, "היה כאל דבר לא מוסרי. משהו שלא צריך להתעסק איתו יותר מידי."
לא להתעסק איתו יותר מידי, זה אפילו פחות ממה שאבא של נמיר פרדס בחר להתעסק איתו "סבא וסבתא שלי היו מהמתיישבים הראשונים בפרדס חנה", מספרת נמיר פרדס, "באותם ימים, כל המתיישבים קיבלו מהברון 30 דונם קרקעות ותוספת של 2.5 דונם אדמה למשק עזר. סבא וסבתא שלי גרו בחלק שבו המתיישבים קיבלו בנוסף ל-30 דונם עוד 9 דונם למשק עזר. זה פשוט עצום," היא פוסקת.
"אנחנו מסודרים ולא צריכים את הכסף"
"כשאבא שלי היה, בן 9 שלחה אותו המשפחה ללמוד חקלאות ב'מקווה ישראל'. התכנון היה שהוא יחזור לנהל את המשק. אבל הוא בחר ללכת ולהקים את קיבוץ שדות ים ושימש במשך שנים בתפקידי ניהול של הקיבוץ. פעם בשבועיים היה חוצה ברגל את עשרת הקילומטרים של החולות שהפרידו בין הקיבוץ לפרדס חנה כדי לייעץ למשפחה בנושא ניהול המשק והספרים. מתי לזרוע, מתי לקטוף, מתי למכור תרנגולות. כשההורים נפטרו הם השאירו בקשה לחלוקת רכוש שווה בין האחים, אבל אבא שלי פשוט וויתר על זה, "מספרת נמיר פרדס בתדהמה. הוא היה בטוח שבגלל שהוא וילדיו גרים בקיבוץ, הם מסודרים ואין להם צורך בכסף. הוא היה בדעה, כמו רבים מבני דורו, שצריך לעבוד קשה ולחיות מהערכה".
שנים עבדה נמיר פרדס קשה אבל לחיות מזה, היה לא קל.
אחרי שירותה הצבאי, היא טסה לטיול בארה"ב ונשארה כדי ללמוד שם. תחילה צילום ואחר כך עיצוב גרפי. "היום אני יודעת שיש לי הפרעות קשב וריכוז. לא ידעתי ללמוד ולא לימדו אותי ללמוד אז בחרתי תחום שלא דרש בגרות והגשת עבודות בכתב".
בלוס אנג'לס היא פגשה את מי שלימים הפך לבעלה, ישראלי שלמד צילום בארץ ונסע ל"הוליווד" כדי לעבוד בקולנוע. בתם הבכורה נולדה שם ובשנת 1995 אחרי עשר שנות גלות, הם חזרו לארץ לדירה קטנה בתל אביב ולעבודה הקשה.
"קרוב לעשור עבדתי בידיעות אחרונות כפרילנסרית בחטיבה שנקראה 'ידיעו תיכון' הוצאנו עיתונים לבתי ספר שנראו כמו העיתון עצמו. "תמיד הייתי 'ראש גדול', ולכן התקדמתי לתפקיד של פיקוח איכות. בסיכומו של דבר, העבודה הייתה להזיז פסיקים ונקודות ממקום למקום", היא צוחקת. "זה לא עיצוב ואין בזה שום דבר יצירתי אבל יש בזה המון אחריות. אז כמה זמן אפשר לעשות את זה?" היא שואלת רטורית. באחד מחודשי יוני של אמצע שנות האלפיים הגיע המשבר.
"לאורך השנה היינו מוצאים לאור כ-250 עיתונים. אבל ביוני היינו מוציאים קרוב ל-100. תארי לך את הלחץ, "היא נזכרת, "הייתי מגיעה ב-9:00 בבוקר עם הרכבת מפרדס חנה, (שם גרנו בשכירות וחיפשנו בית לקנייה), עובדת עד 18:00 על הגהות ואז לוקחת איתי הביתה חומרים לעצב עוד 3 עיתונים. הייתי כל כך טובה בעיצוב עיתון שהייתי מעצבת עיתון בפחות משעתיים. כלומר עוד 6 שעות עבודה לתוך הלילה. הייתי אמורה לקבל על זה תוספת כסף אבל תמיד הייתה אי וודאות לגבי העניין. המשכורת אגב", היא מציינת, "הייתה ממוצעת מינוס. זה היה משפיל ברמה שלא תיאמן", היא מסכמת. "ממש עבדות!"
"קיבוצניקית היית וקיבוצניקית תישארי"
ביוני אחד, זה נגמר. אביה נפטר. היא התחילה לבנות את הבית החדש שלהם והעבדות מיצתה את עצמה. "קראתי את הספר 'אבא עשיר אבא עני' והבנתי שאני זו שצריכה לקחת אחריות על החיים שלי," משחזרת נמיר פרדס את תחילתו של השינוי. היא הלכה ללמוד ב-cashflow, לימודיים יישומיים של שוק ההון, שיווק, מכירות והשקעות נדל"ן. הבעל עודד עד שהגיעה ההשקעה הראשונה.
.
"לבעלי היה קשה, הרגשתי כאילו מישהו יושב לי על הכתף ולוחש לי באוזן, 'את לא תצליחי'. 'זו לא את'. 'קיבוצניקית היית קיבוצניקית תישארי'. הוא תמך בלימודים אבל פחד לאבד את הכסף. פחד לאבד את מה שכבר היה והפעם הראשונה," היא נזכרת, "הייתה באמת מפחידה. אבל אני מסוג האנשים שקופצים למים הקרים. ופשוט קפצתי. סמכתי על הידע שלי ועל המתווך שעבדתי איתו. אמרתי לעצמי 'זו ההשקעה שלי! אני הולכת על זה!' אולי אני לא ארוויח כמו שאני חושבת שארוויח, אבל אלמד מזה".
את ההשקעה הראשונה עשתה בחדרה. דירת 3 חדרים ששיפצה קלות "בסכום מגוחך של 900 ₪", ומכרה אותה אחרי שלושה חודשים. על העסקה היא הרוויחה 50 אלף שקלים אחרי הוצאות (עורך דין, מתווך ומיסים).
"הצעדים הראשונים הולידו הרבה מתחים בזוגיות," היא מודה. "הפכתי לבן אדם אחר. אין אפס. כבר לא הייתי אותה אישה שהוא התחתן איתה. הפכתי להיות בן אדם עם ביטחון. שיש לו מטרה. והוא בדרך להשיג אותה."
למרות המתחים בהתחלה, השינוי שעברה חלחל גם אל בעלה. "בעלי היה פרילנס בתחום צילום הקולנוע, לא בעל עסק", היא מבהירה ומסבירה, "כשאתה פרילס קוראים לך לעבודה, כשאתה עצמאי אתה יוזם את העבודה. ככה אני רואה את ההבדל בין שני המינוחים", היא אומרת. "מלהיות פרילנס, הוא הפך להיות יזם. הוא התחיל לקנות ציוד צילום: מצלמות, עדשות וציוד נילווה ולהשכיר אותו. מדובר על מצלמות שכל אחת עולה כמו דירה. זה שינוי עצום. תמיד היה לו את זה אבל איכשהו רק כשאני פרצתי, גם הוא פרץ".
כשנמיר פרדס מדברת על פריצות, היא מכוונת גבוה "אנשים באמת עשירים, מושקעים בשלושה אפיקים מרכזיים, נדל"ן, שוק ההון והעסק שלהם. זה העושר האמיתי,"היא טוענת. אם אחד נופל השני מתקן, "היא מסבירה.
נמיר פרדס נאה דורשת נאה מיישמת, היא משקיעה פעילה בנדל"ן, משקיעה בדירות קטנות וזולות בפריפריה וגם בפרוייקטים גדולים בארץ ובחו"ל. בנוסף, היא הקימה עסק להדרכות וליווי בתחום השקעות נדל"ן שנקרא "נדלניסטית", במסגרתו היא מעבירה מפגשי מבוא, קורסים וליוויים אישיים. "זה כל כך מספק לראות אנשים שמגיעים לקורס ללא כל ידע נדלני, יוצאים ממנו ומייד מתחילים להשקיע," היא מתמוגגת. התגובות שנמיר פרדס מקבלת נלהבות: "שינית לי את החיים" "מאז שלקחתי עלי את האחריות הכלכלית ואני משקיעה בנדל"ן, הזוגיות שלי הולכת ומשתפרת," מישהו אפילו אמר לה שהיא ציונית אמיתית מפני שהיא עוזרת לאנשים 'רגילים' להגיע לעצמאות כלכלית ובכך תורמת למדינה.
על השאלה למה בכלל להיכנס לזה, עונה נמיר פרדס בפשטות "גם מי שחוסך לפנסיה מיליון שקל, יתקיים בסוף מ-5000 ₪ לחודש. האם אפשר לחיות מזה?" היא שואלת ועונה, "ממש לא! בטח לא להוריש משהו לילדים".
"כבעלות עסק עצמאיות," היא טוענת, "כולנו עובדות מאוד קשה בתחום המקצועי שלנו, אך מה יקרה בעתיד אם חס וחלילה לא נוכל להמשיך או שפשוט נישחק מהעבודה הקשה, מי ידאג לנו אז? מאיפה תבוא ההכנסה? לכן חשוב, להפנות חלק מתשומת הלב והרווחים להשקעות נדל"ן שבעתיד יניבו לנו פירות ויבססו את העושר שלנו (וגם את האושר). כמו שאני רואה את זה?, היא מסכמת, "זו אחריות שכדאי לנו לקחת על עצמנו, כמו שאומרים: "אם אין אני לי, מי לי?"
כתובת האתר: www.nadlanistit.com
