המטבחון של גולדה

ארכיון מחבר

המטבחון מארח את הנדלניסטית רותם נמיר פרדס

 

רותם נמיר פרדס (54), גדלה בקיבוץ שדות ים בקיסריה בשנות השישים, במקום ובמדינה שבהם לא ספרו כסף. "היחס לכסף," היא מסבירה, "היה כאל דבר לא מוסרי. משהו שלא צריך להתעסק איתו יותר מידי."

לא להתעסק איתו יותר מידי, זה אפילו פחות ממה שאבא של נמיר פרדס בחר להתעסק איתו "סבא וסבתא שלי היו מהמתיישבים הראשונים בפרדס חנה", מספרת נמיר פרדס, "באותם ימים, כל המתיישבים קיבלו מהברון 30 דונם קרקעות ותוספת של 2.5 דונם אדמה למשק עזר. סבא וסבתא שלי גרו בחלק שבו המתיישבים קיבלו בנוסף ל-30 דונם עוד 9 דונם למשק עזר. זה פשוט עצום," היא פוסקת.   

 MAN_7705

"אנחנו מסודרים ולא צריכים את הכסף"

"כשאבא שלי היה, בן 9 שלחה אותו המשפחה ללמוד חקלאות ב'מקווה ישראל'. התכנון היה  שהוא יחזור לנהל את המשק. אבל הוא בחר ללכת ולהקים את קיבוץ שדות ים ושימש במשך שנים בתפקידי ניהול של הקיבוץ. פעם בשבועיים היה חוצה ברגל את עשרת הקילומטרים של החולות שהפרידו בין הקיבוץ לפרדס חנה כדי לייעץ למשפחה בנושא ניהול המשק והספרים. מתי לזרוע, מתי לקטוף, מתי למכור תרנגולות. כשההורים נפטרו הם השאירו בקשה לחלוקת רכוש שווה בין האחים, אבל אבא שלי פשוט וויתר על זה, "מספרת נמיר פרדס בתדהמה. הוא היה בטוח שבגלל שהוא וילדיו גרים בקיבוץ, הם מסודרים ואין להם צורך בכסף. הוא היה בדעה, כמו רבים מבני דורו, שצריך לעבוד קשה ולחיות מהערכה".

 

שנים עבדה נמיר פרדס קשה אבל לחיות מזה, היה לא קל.  

אחרי שירותה הצבאי, היא טסה לטיול בארה"ב ונשארה כדי ללמוד שם. תחילה צילום ואחר כך עיצוב גרפי. "היום אני יודעת שיש לי הפרעות קשב וריכוז. לא ידעתי ללמוד ולא לימדו אותי ללמוד אז בחרתי תחום שלא דרש בגרות והגשת עבודות בכתב".

 

בלוס אנג'לס היא פגשה את מי שלימים הפך לבעלה, ישראלי שלמד צילום בארץ ונסע ל"הוליווד" כדי לעבוד בקולנוע. בתם הבכורה נולדה שם ובשנת 1995 אחרי עשר שנות גלות, הם חזרו לארץ לדירה קטנה בתל אביב ולעבודה הקשה.

 

"קרוב לעשור עבדתי בידיעות אחרונות כפרילנסרית בחטיבה שנקראה 'ידיעו תיכון' הוצאנו עיתונים לבתי ספר שנראו כמו העיתון עצמו. "תמיד הייתי 'ראש גדול', ולכן התקדמתי לתפקיד של פיקוח איכות. בסיכומו של דבר, העבודה הייתה להזיז פסיקים ונקודות ממקום למקום", היא צוחקת. "זה לא עיצוב ואין בזה שום דבר יצירתי אבל יש בזה המון אחריות. אז כמה זמן אפשר לעשות את זה?" היא שואלת רטורית. באחד מחודשי יוני של אמצע שנות האלפיים הגיע המשבר.   

 

"לאורך השנה היינו מוצאים לאור כ-250 עיתונים. אבל ביוני היינו מוציאים קרוב ל-100. תארי לך את הלחץ, "היא נזכרת, "הייתי מגיעה ב-9:00 בבוקר עם הרכבת מפרדס חנה, (שם גרנו בשכירות וחיפשנו בית לקנייה), עובדת עד 18:00  על הגהות ואז לוקחת איתי הביתה חומרים לעצב עוד 3 עיתונים. הייתי כל כך טובה בעיצוב עיתון שהייתי מעצבת עיתון בפחות משעתיים. כלומר עוד 6 שעות עבודה לתוך הלילה. הייתי אמורה לקבל על זה תוספת כסף  אבל תמיד הייתה אי וודאות לגבי העניין. המשכורת אגב", היא מציינת, "הייתה ממוצעת מינוס. זה היה משפיל ברמה שלא תיאמן", היא מסכמת. "ממש עבדות!"

 

 

"קיבוצניקית היית וקיבוצניקית תישארי"

ביוני אחד, זה נגמר. אביה נפטר. היא התחילה לבנות את הבית החדש שלהם והעבדות מיצתה את עצמה.  "קראתי את הספר 'אבא עשיר אבא עני' והבנתי שאני זו שצריכה לקחת אחריות על החיים שלי," משחזרת נמיר פרדס את תחילתו של השינוי. היא הלכה ללמוד ב-cashflow, לימודיים יישומיים של שוק ההון, שיווק, מכירות והשקעות נדל"ן. הבעל עודד עד שהגיעה ההשקעה הראשונה.  

.

"לבעלי היה קשה, הרגשתי כאילו מישהו יושב לי על הכתף ולוחש לי באוזן, 'את לא תצליחי'. 'זו לא את'. 'קיבוצניקית היית קיבוצניקית תישארי'. הוא תמך בלימודים אבל פחד לאבד את הכסף. פחד לאבד את מה שכבר היה והפעם הראשונה," היא נזכרת, "הייתה באמת מפחידה. אבל אני מסוג האנשים שקופצים למים הקרים. ופשוט קפצתי. סמכתי על הידע שלי ועל המתווך שעבדתי איתו. אמרתי לעצמי 'זו ההשקעה שלי! אני הולכת על זה!' אולי אני לא ארוויח כמו שאני חושבת שארוויח, אבל אלמד מזה".

 

את ההשקעה הראשונה עשתה בחדרה. דירת 3 חדרים ששיפצה קלות "בסכום מגוחך של 900 ₪", ומכרה אותה אחרי שלושה חודשים. על העסקה היא הרוויחה 50 אלף שקלים אחרי הוצאות (עורך דין,  מתווך ומיסים).

  

"הצעדים הראשונים הולידו הרבה מתחים בזוגיות," היא מודה. "הפכתי לבן אדם אחר. אין אפס. כבר לא הייתי אותה אישה שהוא התחתן איתה. הפכתי להיות בן אדם עם ביטחון. שיש לו מטרה. והוא בדרך להשיג אותה."

 

למרות המתחים בהתחלה, השינוי שעברה חלחל גם אל בעלה. "בעלי היה פרילנס בתחום צילום הקולנוע, לא בעל עסק", היא מבהירה ומסבירה, "כשאתה פרילס קוראים לך לעבודה, כשאתה עצמאי אתה יוזם את העבודה. ככה אני רואה את ההבדל בין שני המינוחים", היא אומרת. "מלהיות פרילנס, הוא הפך להיות יזם. הוא התחיל לקנות ציוד צילום: מצלמות, עדשות וציוד נילווה ולהשכיר אותו. מדובר על מצלמות שכל אחת עולה כמו דירה. זה שינוי עצום. תמיד היה לו את זה אבל איכשהו רק כשאני פרצתי, גם הוא פרץ".

 

כשנמיר פרדס מדברת על פריצות, היא מכוונת גבוה "אנשים באמת עשירים, מושקעים בשלושה אפיקים מרכזיים, נדל"ן, שוק ההון והעסק שלהם. זה העושר האמיתי,"היא טוענת.  אם אחד נופל השני מתקן, "היא מסבירה.  

 

נמיר פרדס נאה דורשת נאה מיישמת, היא משקיעה פעילה בנדל"ן, משקיעה בדירות קטנות וזולות בפריפריה וגם בפרוייקטים גדולים בארץ ובחו"ל. בנוסף, היא הקימה עסק להדרכות וליווי בתחום השקעות נדל"ן שנקרא "נדלניסטית", במסגרתו היא מעבירה מפגשי מבוא, קורסים וליוויים אישיים. "זה כל כך מספק לראות אנשים שמגיעים לקורס ללא כל ידע נדלני, יוצאים ממנו ומייד מתחילים להשקיע," היא מתמוגגת. התגובות שנמיר פרדס מקבלת נלהבות: "שינית לי את החיים" "מאז שלקחתי עלי את האחריות הכלכלית ואני משקיעה בנדל"ן, הזוגיות שלי הולכת ומשתפרת," מישהו אפילו אמר לה שהיא ציונית אמיתית מפני שהיא עוזרת לאנשים 'רגילים' להגיע לעצמאות כלכלית ובכך תורמת למדינה.

004_a

 

על השאלה למה בכלל להיכנס לזה, עונה נמיר פרדס בפשטות "גם מי שחוסך לפנסיה מיליון שקל, יתקיים בסוף מ-5000 ₪ לחודש. האם אפשר לחיות מזה?" היא שואלת ועונה, "ממש לא! בטח לא להוריש משהו לילדים".

 

"כבעלות עסק עצמאיות," היא טוענת, "כולנו עובדות מאוד קשה בתחום המקצועי שלנו, אך מה יקרה בעתיד אם חס וחלילה לא נוכל להמשיך או שפשוט נישחק מהעבודה הקשה, מי ידאג לנו אז? מאיפה תבוא ההכנסה? לכן חשוב, להפנות חלק מתשומת הלב והרווחים להשקעות נדל"ן שבעתיד יניבו לנו פירות ויבססו את העושר שלנו (וגם את האושר). כמו שאני רואה את זה?, היא מסכמת, "זו אחריות שכדאי לנו לקחת על עצמנו, כמו שאומרים: "אם אין אני לי, מי לי?"

כתובת האתר: www.nadlanistit.com

המטבחון מארח את סנדרה רגב

סנדרה רגב - קידומים פרסונל

סנדרה רגב – קידומים פרסונל

 

בקיץ 2010, ישבה סנדרה רגב, אז מאמנת ומגשרת עצמאית, לשיחה עם בעלה עינן בנושא: 'פני העסק לאן'. עינן רגב, סמנכ"ל פיתוח בחברת הייטק ובעל ניסיון כמנכ"ל שהקים וניהל מרכז פיתוח, הוא השותף האולטימטיבי של סנדרה לסיעור מוחות. "הוא תמיד תמך בי והיווה מראה שדרכה ראיתי דברים מזוויות אחרות. באותו קיץ הגעתי למסקנה, שאחרי 5 שנות פעילות, אם אני לא מעוניינת לעשות בעסק פעולות דרסטיות כמו העברת הפעילות למרכז הארץ, ואני לא הייתי מעוניינת, כדאי לי לבחון את ההזדמנות שנקרתה בדרכי."

ההזדמנות עליה מדברת סנדרה, היא ההצעה שהגיעה מבעלת החברה "קידומים פרסונל" למכור לסנדרה את הסניף הצפוני מתוך השניים שפעלו ב-2010. החברה הוקמה ב- 1985 ובשיאה מנתה 9 סניפים. לאחר שנות המשבר הכלכלי, נותרה החברה עם סניף מצליח מאוד בבאר שבע וסניף מדדה בתפן שבגליל.     

 למה החליטה בעלת החברה למכור את הסניף הצפוני?
"משום שהיא חצתה את ה-70 והרגישה שאין לה כוחות להתחיל מחזור חיים חדש לחברה. היא אישה מדהימה שפעילה בהמון תחומים אבל היא התעייפה קצת. בעצת רואה החשבון שלה, היא החליטה להשאיר את הסניף הדרומי בבעלותה ולמכור את הפעילות הצפונית של החברה."

הבחירה של בעלת החברה בסנדרה, לא הייתה מקרית. סנדרה, הנדסאית תעשיה וניהול במקצועה ובעלת תואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומשאבי אנוש מאוניברסיטת בר אילן, עבדה בחברה משנת 2000 עד 2002 כיועצת השמה, אז נסעה עם משפחתה לחו"ל. כששבו לארץ ב-2005 חזרה סנדרה לעבוד בחברה עד שב-2006 החליטה, מסיבות משפחתיות, לפתוח עסק עצמאי. "כל השנים שמרנו על קשר, גם בתקופות שלא עבדתי בחברה. הרבה פעמים היא הציעה לי תפקידי ניהול אבל תמיד דחיתי אותם. ידעתי שהיא אדם חזק מאוד וכל פעילות שארצה לעשות, תהיה בצל שלה. זה לא משהו שרציתי להיות בו."

 כשסנדרה הבינה, שהפעם מתכוונת המייסדת לרדת מהבמה, היא ועינן החלו לשקול את הרעיון ברצינות.

 איזה פוטנציאל ראית בחברה?
4"ידעתי שאני קונה חברה במחיר נמוך אבל עם מוניטין ולקוחות שהולכים איתה כבר 20 שנה. מכיוון שהכרתי את השוק, את הנפשות הפועלות בו ואת העבודה מבפנים, חשבתי, שבמאמץ מסוים, ניתן לשקם אותה ולהביא אותה למצב שהיא מפרנסת אותי ואת העובדות שלי." עבודת ההבראה כללה בעיקר ביסוס מערכות היחסים עם הלקוחות- מחפשי העבודה והארגונים: ראיונות במשרד, שיחות טלפון, ביקורים במפעלים, מיילים וברכות לאירועים. לאחרונה החל המשרד להוציא שני ניוזלטרים חודשיים, אחד למועמדים ואחד למגייסים. "חשוב לי, שמנהלות משאבי אנוש בארגונים, שצריכות חוות דעת על מישהו, גם אם הוא לא הגיע דרכי, תדענה שהן יכולות לצלצל אלי ואני אעזור להן. אני רוצה שמחפש העבודה יראה בקידומים פרסונל צפון בית בו ניתנת לו התמיכה והעזרה עד למציאת העבודה."

מה היה החשש הכי גדול שלך לפני הרכישה?
"היו לי הרבה חששות. בכל זאת מדובר בהשקעה רצינית, לא בכמה אלפים בודדים. תהיתי אם באמת אוכל לממש את התוכנית שלי להבראה, שאלתי את עצמי, האם הדברים שאני זוכרת מלפני 5 שנים עדיין רלוונטיים והאם יש הצדקה לקיום חברה בתחום הזה. הפחד הכי גדול שלי, היה מהניהול.מעולם לא ניהלתי עובדים ותמיד חששתי מזה למרות שמסביבי כולם אמרו  'את חייבת, זה מאוד מתאים לך'."

 איזה בדיקות עשית?
"בדקתי את הביצועים של החברה בשנתיים שלפני הרכישה. לא עשיתי סקר שוק, בדיקת מתחרים או סביבה - פעלתי מתוך אינטואיציה. פתחתי את ספרי החשבונאות ועשיתי חשבון שבתהליך עבודה מאומץ, שבו אהיה חלק מהצוות, אפשר יהיה להבריא את החברה ולהביא אותה להצלחה תוך זמן  קצר יחסית. עשינו צפי אופטימי וצפי פסימי וזהו. ברגע שהחלטנו ללכת על זה, ניהלנו משא ומתן על התנאים."   

 מה הייתה ההתמודדות הראשונית שלך?
"כשנכנסתי לחברה עבדו בה מזכירה ושתי יועצות השמה שידעתי שאני לא ארצה להמשיך לעבוד איתן. הייתי מוטרדת  מההחלפה אבל לא לקחתי בחשבון שהן יתפטרו. אבל זה מה שקרה. האחת התפטרה מיד עם החלפת הבעלות והשנייה החזיקה שבוע נוסף. ביקשתי ממנה שתישאר כדי לתת לי זמן להסתגל ולמצוא מישהי אחרת, אבל היא לא רצתה. זה הכניס אותי לחשש גדול מאודדאגתי איך אמצא חלופות, מה יקרה. הרי כל חודש צריך לשלם חשבונות, לא משנה מה עושים. הסיטואציה אילצה אותנו להשקיע יותר כסף ממה שתכננו. אבל לא הייתה ברירה. לקחנו בחשבון טעות כזו או אחרת, אבל לא בסדר גודל כזה, זה היה משהו שלמדנו ממנו. הייתי צריכה לתת מענה מיידי ללקוחות. לגייס עובדות חדשות ולהכשיר אותן כשאני בעצמי רק בהתחלה. זו הייתה התמודדות מאוד רצינית. ידעתי איך להכשיר עובדות אבל לא ידעתי איך לבחור אותן. איזה אופי אני מחפשת?, איזה כישורים? כל הדברים האלה היו חדשים לי לגמרי. נעזרתי בחברה טובה שלי שהיא פסיכולוגית תעסוקתית  אבל הכי הרבה סמכתי על החיבור שלי עם המועמדות. גייסתי שתי עובדות ויצאנו לדרך. לאחר כשנה וחצי, קיבלתי החלטה משיקולים כלכליים וארגוניים לוותר על המזכירה. לא ישנתי שבוע. היום, שנתיים וחצי אחרי, עובדות איתי שתי יועצות השמה טובות וקבועות והצפי לשנתיים הקרובות הוא לשכור עובדת השמה נוספת כדי שאני אוכל להתרכז רק בניהול ומזכירה במשרה חלקית."  

כבעלת חברה, היו דברים שנאלצת לוותר עליהם?  
"וויתרתי על העסק הקודם שלי! על לקוחות וותיקים וחדשים. יחד עם זאת, הידע שרכשתי עם השנים כעצמאית והניסיון, משמש אותי היום בחברה. אחרי הכול יש שם את הכול: אימון, גישור, משאבי אנוש. גם אנתרופולוגיה "

 אלו הבדלים את מוצאת בין העבודה בחברה לעבודה בעסק האישי?
"זה אחרת לגמרי. החברה עשתה לי סדר. היא נותנת לי סוג של שקט. בעסק האישי לא היה לי יום ולא לילה. לא שבת ולא חג. כל היום רדפתי אחרי הלקוח הבא, אחרי הרעיון הבא ואחרי החידוש הבא. הייתי צריכה שיכירו אותי. עשיתי המון פעולות שיווק ופעולות נטוורקינג שהניבו מעט פירות ביחס להשקעה בהם. את החברה קניתי עם מוניטין ועם לקוחות וותיקים שהייתי צריכה רק לשקם את מערכת היחסים איתם. אחרי חצי שנה, כשהחברה התאזנה התחלתי למשוך משכורת. חזרתי להיות חלק מפרנסת המשפחה. זו הייתה תחושה משמעותית עבורי. היום כבעלת חברה, כל הוצאה נבדקת בקפידה. עשיתי שינוי דרסטי בסטיילינג האישי שלי. אני קמה בבוקר, מתאפרת ויוצאת למשרד. אין לי יותר את תחושת הלבד ובסוף יום העבודה, אני חוזרת למשפחה ולדברים האחרים שלי."

משרדי קידומים פרסונל בתפן

משרדי קידומים פרסונל בתפן

 לא חשבת לקחת מנכ"ל בשכר?
"לא, כי חשוב לי להוות דוגמה אישית ולהיות עירנית למתרחש בשטח- אני חלק מצוות היועצות. הקשר האישי עם הלקוחות חשוב במיוחד בתחום ההשמה. אנשים שמחפשים עבודה נמצאים בצומת רגיש וחשוב שיפגשו אדם מוכר שמשרה ביטחון.  מחפשי העבודה מגיעים אליי כי הם מכירים אותי באופן אישי ולאחר שנתיים וחצי של פעילות רצופה ומאומצת הם מכירים גם את שתי היועצות הנוספות בקידומים."

 עם איזה סוג של ארגונים עובדת 'קידומים פרסונל צפון'?  
"עם מפעלי ייצור בצפון. מפעלים המשלבים פלסטיקה, מתכת ואלקטרוניקה וגם מפעלים קלאסיים של מזון, פלסטיקה, מתכת ומים. לחברה יש מיקוד חזק מאוד. אנחנו מכירות את התעשייה הזו לעומק עד רמה של סוגי המכונות והטכנולוגיות ואת כל סוגי התפקידים בה."

מה הדבר המשמעותי ביותר שקרה מאז שקנית את החברה?
"האמת שקרו כמה דברים משמעותיים. קידוימים פרסונל צפון חזרה להיות שחקן משמעותי בשוק ההשמה, אני מושכת משכורת כל חודש והעובדות שלי אוהבות את העבודה. אבל הדבר הכי משמעותי בעיני היא העובדה שקידומים פרסונל צפון עוזרת להרבה אנשים למצוא עבודה חדשה. אין מספק מזה!."

רוצה לשוחח עם סנדרה? התקשרי 04-9872117