געגועי לגולדה

כנושא הכתיבה הראשון שלי ב"גולדה" בחרתי במחווה לגברת גולדה מאיר ששמה הוא מקור ההשראה לאתר זה. זה גם הסתדר לי טוב עם יום העצמאות שחל בשבוע שעבר אז יצאתי למסע בעקבותיה ועשיתי קצת שיעורי בית (תודה לגוגל ויוטיוב)

» מדור העצמה

עצוב היה לגלות שעולם כמנהגו נהג כבר אז  ויש דברים שלא משתנים, כמו למשל הרכילות כי הרומנים שלה עם מאיר רמז וזלמן שזר, הם שעזרו לה לפלס את דרכה הפוליטית (ולא העובדה שהייתה מוכשרת ונחושה בדעתה).

מקטעי הארכיון של הערוץ הראשון, הצטיירה לי אישה בעלת נוכחות חזקה, עם מבטא אנגלו- סקסי כבד, בעלת חוש הומור שנון ולעיתים ציני (לדבריה, בקיבוץ רחביה קבלו אותם כחברים בגלל שהביאו פטיפון עם אוסף תקליטים). עם שיער לבן, עודף משקל, ארוזה בחליפות לא מחמיאות, תמיד בשחור (על פי הטלוויזיה דאז), כאשר מורשתה האופנתית היחידה הן אותן הנעלים הכעורות שנקראות על שמה.

ללא כותבי מאמרים, יועצי תקשורת, סטייליסט צמוד ופוטו שופ (המקשה על זיהוי המצולמת), היא נהלה קריירה עשירה כשהיא מעוררת כבוד גם בקרב מנהיגים שהיו אויביה - סאדאת כינה אותה בחיבה "הגברת הזקנה".

התנהלותה  לא תמיד עוררה הזדהות, אך היא הופכת אותה לאנושית ואמיתית-, מערכת היחסים המוזרה שלה עם בעלה, ממנו לעולם לא התגרשה למרות שחיו בנפרד שנים או תפקודה הלוקה בחסר כאם לילדיה שלה. היא בחרה באידיאלים אבל תחושת אשם נצחית לוותה אותה.

למרות שלא הייתה תמיד אימא טובה דיה לילדיה, היא הייתה אימהית- ערב מלחמת ששת הימים עמדה לטוס לארצות הברית לנסיעת עבודה. באחד מהקטעים היא מספרת שלא עלה על דעתה שהיא תיסע להיפגש עם יהדות ארצות הברית לפני שהיא תהייה בכותל. הביקור התרחש מספר שעות אחרי שהצנחנים פרצו אל העיר העתיקה. היא מתארת את "הצנחנים הגיבורים" , לפתע ראתה צנחן בוכה ליד אבני הכותל. בטבעיות ופשטות, היא נגשה אליו וחבקה אותו כי היא הרגישה שהוא צריך אימא "אז הייתי אימא שלו לכמה רגעים".

וכמובן המטבחון המפורסם של גולדה, שם הגישה מאכלים מעשה ידיה.

כמו כל אישה חזקה היא עוררה מחלוקות לכאן ולכאן. היו שאמרו שהתייחסותה לסכסוך ערבי ישראלי הייתה פשטנית, תפיסתה את המאבק העדתי הייתה לא רצינית (על הפנתרים השחורים אמרה שהם בחורים לא נחמדים) ועוד לא אמרתי מילה על מלחמת יום כיפור (היא לעומת מנהיגים אחרים, התפטרה לאחר דו"ח הוועדה למרות שהסיר ממנה את האשמה).

אבל כשאני קוראת על האישה שהגרה בגיל 8 מקייב לוויסקונסין. התחתנה מאהבה בניגוד לדעת הוריה ובחרה ללכת בדרך לה הייתה נאמנה עד לערוב ימיה, גם אם המחיר היה לעיתים כבד. המשיכה לתפקד כראש ממשלה למרות שחלתה במחלת הסרטן. התפטרותה לאחר דו"ח ועדת הגראנט (למרות שהוועדה הסירה מעליה כל אחריות לפרוץ המלחמה). אני לא יכולה שלא להתגעגע לאישה בסרטים המהוהים בשחור-לבן. אישיות אמיתית. שהיום לצערי אין אף אחד שמשתווה אליה.

היא עשתה פמיניזם (למרות שלא הגדירה את עצמה ככזאת) ולא דברה על זה.

לאלו שנהגו לומר עליה שהיא הגבר היחידי בממשלה, ענתה בתגובה "אני לא מקבלת את זה כקומפלימנט".

מה הן אותן תכונות גבריות כביכול? האם הן עושות אותנו טובות בבחירות שלנו, בעסק שלנו?

ואנחנו, האם אנחנו רוצות להיות טובות בזכות תכונות גבריות?

היא רצתה להיות טובה במה שהיא עושה. ללא קשר להיותה אישה. 

וזה הדבר הכי חשוב שאני לוקחת ממנה- בוחרת להיות ראש הממשלה של החיים שלי. להיות טובה. כמו אישה.  לא כמו גבר.

http://www.youtube.com/watch?v=bRS-awAs1Cw&feature=related