שועל החולות שהטיס אותי לאמריקה

אחרי שיצאו לאור בישראל שנים-עשר ספרים שכתבתי ואיירתי לילדים, חלמתי על היום בו יגיעו הספרים שלי אל מעבר לים. יום אחד שמעתי שמו"לית מארה"ב מבקרת בישראל ונפגשת עם סופרים. היתה לי תחושה שזו ההזדמנות שלי. כאשר נפגשנו לבסוף, סיפרה לי סוזן שהיא מעונינת בסיפורים על ישראל עבור הוצאת ספרים חדשה שהקימה בשם Milk&Honey Press. היה לה רעיון חדשני להוציא לאור ספרים דו-לשוניים באנגלית ובעברית. הראיתי לה את אחד הספרים שכתבתי ואיירתי - סיפורו של שועל חולות קטן החי בנגב. יומיים לאחר מכן צלצל הטלפון וקיבלתי את ההודעה המרגשת: "אני מעוניינת להוציא לאור את הספר שלך בארה"ב".

כעבור כמה חודשים הספר היה מוכן ואני שמחתי לראות את שועל החולות הקטן שלי טס לפגוש את ילדי אמריקה. באותו זמן עדיין לא ידעתי שהוא מתכוון לקחת אותי אתו! ערב אחד במפגש סופרי ילדים ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים, פגשתי את ליסה סילברמן מהמועצה לספרים יהודיים בארה"ב. היא סיפרה לי שהמועצה מארגנת סיורים לקידום ספרים ברחבי ארה"ב, לסופרים שכתבו ספר בנושא יהודי או ישראלי. היא אמרה לי: "הספר שלך יצא לאור עכשיו בארה"ב. אז למה שלא תנסי?" אני? מסע עם הספר שלי בארה"ב? זה נשמע לי מופרך ולא מציאותי. אבל מצד שני - שוב הייתה לי התחושה הזו, שזו ההזדמנות שלי.

והנה אני במטוס, עומדת להגשים את החלום. בשלושת השבועות הבאים אבקר בשש מדינות של ארה"ב, אטוס בשמונה טיסות ואנחה עשרים מפגשים מול קהל עם הספר שלי.

נחיתה. המטוס מקפץ על הקרקע. לפתע מתעוררים כל החששות ומרימים את ראשם המכוער: "אולי האנגלית שלי לא תהיה מספיק טובה?" "האם אצליח להסתדר לבד בכל שדות התעופה?" "איך העזתי לעזוב את שני ילדי הקטנים לעשרים ושניים יום?" "מה לעזאזל אני עושה כאן?!"

כעבור חצי שעה אני מוצאת את עצמי במונית, נכנסת לניו-יורק. נשימתי נעתקת לנוכח המראה המרהיב של הזריחה מעל גורדי השחקים. כל הפחדים והחששות נמוגים ונעלמים באור הבוקר.

לימוזינה ארוכה-ארוכה מגיעה לאסוף אותי למפגש. אני מעיפה מבט מאחורי כתפי, לא קולטת שהמכונית המהודרת הזו אכן מיועדת לי... ובהמשך המסע, בכל קהילה יהודית בה אני מבקרת אני מתקבלת בחום ובכבוד כה רב עד שאני מתחילה להרגיש ממש כמו סלבריטי.

אך אין ספק שאת הרגעים המרגשים ביותר במסע אני חווה במפגשים שלי. הילדים, ההורים והמורים בקהל מלאי סקרנות לפגוש את "הסופרת מישראל". כשאני מדברת אני רואה אותם מביטים בי בעיניים נוצצות, מקשיבים בהתלהבות, צוחקים, שואלים שאלות. מידי פעם אני שומעת ילדים בקהל לוחשים זה לזה: "Cool!"  ואני יודעת שאין מחמאה גדולה מזו... וכאשר מסתיים מפגש, ערימה גדולה של עותקים מהספר כבר ממתינה לחתימות שלי.