ערוצי תוכן: הקמת עסק ניהול עסק סיפורי הצלחה העצמה ייעוץ שיווקי ייעוץ כלכלי ייעוץ משפטי ייעוץ מס אמהות עובדות ספריה לא רק עסקים
גם אומנות גם כסף
דניאלה לונדון-דקל, סופרת, מאיירת, אמא לשלושה וגם האמא של איורי "חמודי", משתפת בצעדים שהיא עשתה כדי למצוא הצלחה
» מדור סיפורי הצלחה
דניאלה לונדון-דקל היא מאיירת, כותבת וקומיקאית וגם קריקטוריסטית פוליטית (ב"הארץ"). היא אמא של "חמודי" (הפרזנטור של קופת חולים), של מיכאל, תמרה והללי ושל שלושה ספרים. בין היתר, היא כותבת את הטור "אחת משלנו", בעיתון "לאשה" ואת הטור "כלכלת בית" במוסף הארץ.
ראיינה: חוה ניסנבוים
ש: תוכלי לספר על מסלול הקריירה שלך: איך הפכת את העיסוק שלך, הכ"כ ייחודי ואישי, לפרנסה טובה? איך יצרת את המקצוע שלך?
תמיד הייתי קצת מוכשרת לציור ואמנות. קצת. לא המון. מאידך, הייתי תלמידה מאוד גרועה, כל שבצלאל הייתה אופציה מאוד הגיונית עבורי. הלכתי ללמוד תקשורת חזותית, אז עוד קראו לזה עיצוב גרפי, כי לא היה לי אומץ ללכת ללמוד אמנות. זה היה נראה לי יותר מדי כבד ראש. היינו כיתה של מאיירים. המון מאיירים נפלאים יצאו מהכיתה שלי, אבל דווקא אני הייתי בטוחה שאלך לכיוון של עיצוב.
באמת הרבה מאוד שנים עיצבתי עיתונים והיה לי סטודיו קטן בבית עם עובדת אחת שהייתה אני. בגיל 27 ארזתי את החיים שלי ונסעתי לניו יורק. אחרי שנתיים חזרתי לשום דבר. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, לא הייתה לי עבודה וניסיתי את כוחי באיור עיתונים. אחר כך המצאתי את "חמודי" ומשם הכל התגלגל ודבר גרר דבר.
"חמודי" נתן לי את הביטחון שיש לי יכולת לספר סיפור ולהצחיק באמצעות רישום. בזכות חמודי, שכללתי גם את יכולת הרישום שלי וגם את יכולת הכתיבה. אחר כך היה לי כבר יותר קל להתמודד עם קריקטורות פוליטיות או עם מדור אישי ב"לאשה". "חמודי" היתה הדלת לעבודה הזאת שלי, שאני לא בדיוק יודעת איך להגדיר אותה.
ת: שני דברים עזרו לי. אחד, נורא נורא התמדתי. עשיתי את "חמודי" שש שנים. בלי לקחת שבוע אחד הפסקה. רק אחרי שנתיים זה התחיל ממש לתפוס. אנשים התחילו לחכות לזה. כשלי הוא כבר יצא מכל החורים, הוא קיבל את הכי הרבה חשיפה. גם עם הקריקטורות הפוליטיות אני נורא מתמידה. וגם עם הטור ב"לאשה". לא ידעתי את זה על עצמי אבל אני ממש כמו הפקיד של דודו גבע מהעירייה. שנים אני יכולה לעשות את אותו הדבר.
הדבר השני שעזר לי הוא שהצלחתי להגיד כן, למרות שחשבתי בלב: הו לא! אמרתי כן לערן וולקובסקי, העורך הגרפי של הארץ כשהוא הציע לי להצטרף לצוות הקריקטוריסטים למרות שחשבתי שאני אתעלף תיכף, אמרתי כן לאודי אשרי שהציע לי להכין קומיקס נוסף למוסף הארץ ואמרתי כן לאורנה ננר העורכת של "לאשה". כך שאמנם לא הצבתי לעצמי מטרות והכול איכשהו התגלגל אלי, אבל ידעתי לפחות לפתוח ידיים. ולהתמיד.
קשה לעשות כסף רק מאיור. בכל מקום בעולם אגב זה ככה. על איור לא משלמים הרבה. צריך להרחיב טיפה את התחום כדי להתפרנס. להוסיף כתיבה, או עיצוב, או למצוא איזה נישה שבה תהיי ייחודית. שהסגנון שלך יהיה אחר. למצוא את הקול שבו את יכולה לחדש.
זה לוקח זמן וברור שלא באים למקצוע הזה כדי לעשות כסף, אבל בסופו של דבר אפשר כן להתפרנס. יש בשלות מקצועית שצריך להגיע אליה. זה לא קורה בשנתיים שלוש וגם לא בחמש. אבל בסופו של דבר המתמידים והמוכשרים מצליחים לשלם שכר דירה. חוץ מזה תמיד קיימים בתי ספר לאנשים עם תשוקת איור, כך שאפשר תמיד גם ללמד.
ש: האם היה לך טבעי "לשחרר" את חמודי לקופת חולים? אולי "למסחר" אותו? האם חששת שזו עלולה להיות החלטה אסטרטגית לא נכונה.
ת: שמחתי מאוד לשלוח את חמודי לקופת חולים כללית. הוא גדל והגיע הזמן שייצא לעבוד. כמה זמן אפשר להחזיק אותו בבית? היה לי מאוד קשה להחליט להפסיק. פחדתי. הייתי צריכה משהו חיצוני שיכריח אותי להרפות.
משה, בעלי, חשב שאני עושה טעות. שאסור לחמודי להתמסחר. אבל אני קפצתי על ההזדמנות. גם קיבלתי כסף וגם השארתי אותו בחיים והגעתי לקהלים שלא הייתי מגיעה אליהם. אנשים שנכנסים לקופת חולים מספרים שזה ממש מרנין את ליבם לראות את הפוסטרים במסדרונות. אז מה רע?
ש: מה לדעתך הופך את חמודי, או כל פרויקט אחר שלך, להצלחה: האיור? הכתיבה? הכישרון שלך לשים את האצבע על הנקודות הנכונות בסיטואציה? הכל יחד?
ת: חברה טובה שלי אמרה לי לפני כמה ימים שהיא אוהבת אותי כי יש לי יכולת לחשוף את פרצופו האמיתי של הלב. הלוואי שזאת ההגדרה של המקצוע שלי והלוואי שזה סוד כוחי. זאת הגדרה כל כך יפה ואם היא נכונה אז זה גם לא כל כך משנה באיזה דרך אני עושה את זה. בכתיבה או בציור או בריקוד. סתם. בריקוד לא.
ש: האם תוכלי לומר כמה מילים על כל אחת מהמילים הבאות בהקשר לעסק שלך.
אסטרטגיה
כנות. לדבוק בכנות. לא לפחד להגיד את האמת. גם אם היא מכוערת.
ליבת העסק 
הבית. לעבוד מהבית. בבוקר אני לא מבזבזת זמן על נסיעות. ובערב, ממשיכה אחרי שהקטנה נרדמת.
תמחור
אני שכירה, כך שאני מקבלת משכורת. אבל כשניהלתי משא ומתן מול קופת חולים, לקחתי עורך דין מצוין שיעשה את זה במקומי
אי ודאות
מוחלטת. מחר בטח יפטרו אותי.
» הוסיפו תגובה לכתבה זו (8 תגובות)
תודה לך דניאלה על דבריך, ותודה לחוה שהביאה את הכתבה. מאוד מעודד אותי לשמוע שהתמדה והתמדה והתמדה פלוס אומץ להגיד כן להזדמנויות - איפשרו לך להצליח. אני מאמצת את מפתחות ההצלחה האלו וממשיכה להתמיד.
פורסם על ידי נעמי לזר מאמנת אישית
מכל מי שאת מאיירת לו את מקבלת תלוש?
פורסם על ידי ציפי, zshag@bezeqint.net
כתבה מצונית, רק נותר לומר אמן על כולנו
פורסם על ידי נורית אגוזי, nuritagozi@gmail.com
נהנית כל שבוע מהתור שלך בהארץ. תודה על היצירתיות והתעוזה להוציא החוצה בלי להתחסד..
פורסם על ידי ענבל מיוחס, inbalme@yaad.org.il
לקטע שלהגיד 'כן' למרות שבפנים 'אני תיכף מתה', אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון במקום הזה והיכולת לומר כן למרות הפחד דוחפת אותי קדימה, מאתגרת וללא ספק מספקת.
פורסם על ידי סנדרה רגב, sunnycal@netvision.net.il
מצאתי קווים משיקים, הבטחון העצמי (?), אי הודאות, ההתמדה, התחומים האפורים.... אמשיך לקרוא אחר כך, אהבתי את הכנות ואת הקריקטורות! אראה זאת לביתי המוכשרת בתחום! זה רק מוכיח שיש עתיד בכל דבר, השאלה היחידה היא איך עושים זאת. תודה!
פורסם על ידי אורית
למאמרים נוספים בנושא סיפורי הצלחה
עיצוב אתר rachelidesigns | בניית אתרים לעסקים - Magnus | קופירייטינג וכתיבה שיווקית - אריאלה זמיר