מה בין אמהות למשבר זהות

לצד המילה 'אמהות' מצפים למצוא מילים כמו, 'אהבה', 'אושר', 'אחריות'. בשנים האחרונות אפילו את המילה 'עול'. זה לא "פוליטיקלי קורקט" למצוא את המילים 'אמהות' ו'משבר' באותו משפט. דיאנה אידלמן על הקשר האמיתי בין אמהות ומשבר

» מדור אמהות עובדות

המשבר אינו נותן אותותיו באופן מיידי. הוא עושה זאת אט אט ובנקודות שונות לאורך החיים, לכן לא תמיד קל לזהותו. מאפייניו של משבר כזה יכולים להיות: תחושה של ירידה בהערכה העצמית, עייפות, שחיקה, יחסים פחות טובים עם בני זוג והצורך להגדיר שוב ושוב, ובמידת תסכול רבה, זהות מקצועית מול זהות משפחתית.

בעבודתי פגשתי, ברמת אינטימיות גבוהה יחסית, אלפי נשים שהפכו לאמהות. אין לי ספק שהמילים 'משבר' ו'אמהות' הולכות יחד, כמעט כמו יד וכפפה לידת תינוק מביאה להולדת אמא שחווה פעמים רבות משבר זהות.

העידן הפוסט-מודרני שזכינו להיוולד אליו מפליא אותנו בפיתוח טכנולוגיות מדהימות, אך הוא פחות טוב בהכשרה למעבר חלק בין תחנות שונות במעגל החיים.

כאשר אישה הופכת לאם, ברורה לה אחריותה להישרדותו הפיסית של תינוקה. מה שקשה יותר עבורה הוא להטמיע את השינויים החברתיים, הכלכליים, הפיסיים, ההורמונאליים והרגשיים החלים בחייה. מחד, יש לה רצון עז לקבל באהבה ובמסירות את החיים החדשים הגדלים בחיקה. מאידך, היא לא רוצה להפסיד את מה שבנתה במאמץ רב, במהלך השנים שקדמו ללידה.

מבחינה רגשית, האפשרויות החדשות הנפתחות בפני כל אישה המגדלת את תינוקה רבות ומשמעותיות: ניתנת לה הזדמנות להתחבר לכל ריס של התינוק שיצרה, לזהות כל תנועה קלה של השפתיים המתוקות, להיות ביחסי תלות טוטאליים, להוות תורן ולהיות הכי משמעותית בחיים של מישהו. להפסיק להיות צינית.

בה בעת, המגבלות הפיסיות לצד הבדידות החברתית והמקצועית המוטלות על כל מי שבוחרת (או בוחר) לבלות את יומה עם תינוק ולהתרחק מהעולם הורבאלי, המתגמל והעשיר של המבוגרים, שמות לעיתים ב"הסגר" את היכולות הקוגניטיביות שלה (או שלו). והתסכול הקוגניטיבי גורם לתחושת דיכוי של הרגש, ומוביל, לא פעם, לדכדוך ארוך לאחר לידה, ולמעשה, למשבר אישי.

כאשר אדם ורבאלי נמצא עם ייצור אנושי שאינו ורבאלי לאורך שעות ממושכות, אותו אדם, באופן טבעי, מדבר עם עצמו עוד ועוד כדי למלא את החלל הריק, בו אין משוב מילולי ממי שנמצא מולו. כך, בחיי היום יום בנוכחות של תינוק צעיר, מתגבר למעשה "השיח הפנימי", אלא שכעת הוא מקבל גוון אחר, גוון שלילי.

השיח הפנימי של אישה המבלה את יומה עם תינוק, בדרך כלל אינו מעצים -  מעטות הנשים שמחמיאות יום יום לעצמן, על כמה שהן נהדרות, מקסימות, יעילות או מופלאות. שכיח יותר למצוא נשים שאומרות לעצמן משפטים מתסכלים כמו, " למה לא חשבתי להכין דברים עוד בלילה הקודם?" או "למה לא עוזרים לי?". במקרים חמורים יותר, נשים אומרות לעצמן משפטים מדכאים ממש המעמידים אותן בעיני עצמן כ"לא מספיק שוות", "לא בסדר" או לא מספיק_______ (השלימי את החסר!). מניסיוני, "השיח הפנימי השלילי", עושה שמות בנשים נפלאות ואף גורם להן נזק בלתי הפיך.

מה שלומך? או: בדרך לחיות את חייך
לפני כעשור שנים הקמתי קבוצות תמיכה לנשים לאחר לידה, כדי לעזור להן לצאת ממעגל השיח הפנימי החוצה ולהגיע למקום המיטיב עימן יותר. מטרת המפגשים היתה פשוטה: לשאול כל אשה ואשה: "מה שלומך?" - "מה שלומך בתוך חייך?", ו"איפה את בתוך כל זה?".

הנשים בקבוצה הודו על כך שמישהי סוף סוף מתעניינת, שמישהי עוזרת להן לעצור ולשאול את עצמן שאלות כאלו. משבוע לשבוע, התשובות היו מעמיקות ואמיתיות יותר. נשים בקבוצות למדו המון על עצמן ועל מה שחשוב להן באמת, דרך הדיאלוג המשותף, רחוק מהמונולוג הבודד והשלילי בחלקו.

במהלך השנים, נשים מהקבוצות החלוציות החלו להנהיג מעגלים משל עצמן ולימדו נשים נוספות לעצור ולשאול: "מה שלומך?", "למה את זקוקה?", ו"מה את צריכה לעשות כדי לחיות את חייך שלך?".

ככל שהשנים חולפות ותפקידנו בחברה גדל, ברור לי שהשאלות האלה רלוונטיות ביותר, בין אם אנו אמהות לילדים או לאו. חשוב לא פחות, להאמין לתשובות. בעיקר כשאנו שומעות את עצמנו אומרות: "אני לא יכולה יותר". הישיבה במעגל עוזרת להיחשף לאופציות מגוונות, לבחון פתרונות שונים לבעיות שונות, תחת צל היצירתיות של כל אחת ואחת במעגל.

דיאנה אידלמן,
יועצת משפחתית וזוגית מוסמכת
מנחת קבוצות מוסמכת
מחברת הספר "הכנה להורות" בהוצאת "כתר"
ממייסדות "דיאדה".