מאת: חוה ניסנבוים, יועצת עסקית, אתר גולדה
מתוך כנס גולדה לעסקים קטנים ובינוניים
כבר הרבה זמן אני עוקבת אחרי הקשר שמתקיים, בעיניי, בין עולם המצוינות בספורט, לבין העולם העסקי. לאורך השנים אני כל פעם מחייכת לעצמי כשאני קולטת עוד נקודה שבה עולם הספורט פוגש עוד רובד, עוד זווית, בתוך האני מאמין העסקי שלי. אני מוצאת הרבה דמיון בין שני העולמות האלה, וחושבת שהרבה דברים שנדרשים מספורטאי, נדרשים גם מאיש עסקים. אם זה הכרה ביכולת והתמדה בפיתוחה, אם זה כוח רצון, מחויבות, עמידה ביעדים, התמודדות עם לחצים, ואם זה ניהול משברים והתגברות על אמונות מכשילות – האנלוגיה בין שני העולמות מרתקת, ובעבודה שלי עם אנשי עסקים אני מוצאת את עצמי חוזרת הרבה פעמים לקו הבסיס הזה. אני מאמינה שאם מנהלים ילמדו יותר מספורטאים, הם יידעו לעבוד טוב יותר לאורך זמן, ויגיעו לביצועים טובים יותר.
באחרונה צפיתי בשני אייטמים בטלוויזיה, ששוב החזירו אותי למחשבות בנושא: הראיון עם ירדן ג’רבי, התקווה האולימפית הגדולה, והסרט על לאנס ארמסטרונג, שהמשפט שלו, “אני אוהב לנצח, אבל יותר מכול אני לא מסוגל אפילו לחשוב על הפסד, כי בשבילי הפסד שקול למוות” – הלך איתי אחר כך ימים רבים. בסופו של דבר התנהגותו של ארמסטרונג אמנם התגלתה כלא-ספורטיבית בעליל, אבל דרך הדברים שלו הבנתי עד כמה הוא קו מחשבה שמניע ספורטאים מצטיינים, כמו גם אנשי עסקים מצטיינים.
בימים אלה אנחנו עובדים על כנס גולדה 2015, ואולי בגלל זה, ובגלל כל הנושא שעלה אצלי עכשיו שוב לכותרות הפרטיות, נזכרתי בהרצאה של יעל ארד בכנס גולדה מלפני שנתיים. כפי שתראו, המסר של יעל הוא חד משמעי – אין לה ספק שסיפור ההצלחה העסקי שלה היום, מחובר לדרך המפוארת שעשתה כספורטאית, והיא מתארת את הקשר הזה בצורה נפלאה.
להיות הכי טובה
יעל ארד מוכרת לכולנו כאחת הספורטאיות הטובות ביותר בישראל בכל הזמנים. התמונה שלה, עומדת על דוכן המנצחים באולימפיאדת ברצלונה 1992 ומקבלת את מדליית הכסף בתחרות הג’ודו, חקוקה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. בנוסף להישג הזה היא הייתה גם סגנית אלופת העולם ב-1993 ובאותה שנה זכתה גם באליפות אירופה.
ב-1996 יעל פרשה מעולם הספורט התחרותי. הפסגה הבאה שסימנה לעצמה לכבוש הייתה עולם העסקים. או בלשונה, “רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות עוד דברים חוץ מלהרביץ לאנשים”. לצורך זה היא למדה מנהל עסקים והתמחתה באסטרטגיה שיווקית ופיתוח עסקי בעולם הילדים. היום היא מובילה את חברת מוגובי, העולם הווירטואלי לילדים.
“הייתי ילדה רגילה ממשפחה רגילה שחיה חיים רגילים”, היא מספרת לכמאתיים המשתתפים שהגיעו לכנס ומקשיבים לה בריכוז. “ולכן, אני חושבת שאם אני עשיתי את זה, אז כל אחד יכול. כל אחד ואחת שמסמנים מטרות גדולות, שטובים בתחומם, שלא נשברים ממהמורות. נורא קל לנו להסביר לעצמנו למה אין לנו סיכוי. הרבה יותר קשה ללכת את הדרך הארוכה, להיכשל לפעמים, להתמיד, להאמין. לעבור את דרך החתחתים. ההבדל בין מי שמצליח למי שלא, טמון במי היה מוכן לדבוק במטרות, ללמוד מטעויות ולהמשיך הלאה, ומי שלא”.
“בגיל 16 נסעתי בפעם בראשונה למחנה אימונים בחו”ל, באוסטריה, עם ‘זקנות’ בנות 25, הטובות בעולם”, העיניים שלה נוצצות. “אני זוכרת את היום הזה. זה היה היום שבו החלטתי שאני רוצה להיות הכי טובה בעולם, כמוהן. זה היה הרגע שבו החלטתי להיות מקצוענית ולהקדיש את החיים שלי לעניין הזה”. מכאן, היא אומרת, מהרגע הזה, מתחילה העבודה הקשה.
הצבת חזון ועדים
את סיפור ההצלחה העסקי שלה היא משלבת בצמתים שבהם עברה, בהתמודדויות ובלקחים שהפיקה בדרך המפוארת שעשתה כספורטאית. יש לה “אני מאמין” ברור, והיא מונה את הכלים שלה להצלחה:
- בספורט אין מועד ב’ – צריך לדעת לספק את הסחורה ביום הנתון, כי הזדמנות שמתפספסת, לא תחזור. כשזה ברור לנו, הדרך הופכת להיות משמעותית יותר. כל דבר שעושים, עושים יותר טוב. הדרך קובעת את סיומה – אם נצליח ברגע האמת לעשות את הדברים כמו שצריך.
- ביקורת עצמית – צריך לחזק את החוזקות ולאתר את החסרונות, כדי לשפר את הדברים שאנחנו פחות טובים בהם. אנחנו נוטים להחביא ולהדחיק את המקומות שבהם אנחנו פחות טובים, וזו טעות. כשאנחנו יודעים במה אנחנו פחות טובים, אנחנו יכולים להפנות לשם משאבים, להתאמן על אותם דברים, ולהשתפר.
- האינרציה והשאננות הם האויבים הגדולים ביותר של המצוינות.
- לא לעגל פינות – עיגול פינות הוא עוד אחד מאויבי המצוינות הקשים שצריך להילחם בהם. בקריירה זה פשוט לא עובד.
- להציב מטרות ריאליות – חזון ומטרות. היכולת שלנו להציב מטרה גדולה היא חשובה. אבל היכולת לחלק אותה למטרות ריאליות היא חשובה יותר. אף אחד לא יכול להגיע בצעד אחד לראש הסולם. צריך לעלות לשם שלב אחר שלב.
- להתמודד עם כשלונות – כשלונות הם חלק מהמשחק. מותר להתאכזב, וזה יכול אפילו להיות מניע מקדם. אבל אסור להתרסק. התרסקות היא לא דבר טוב.
- לא לנוח על זרי הדפנה – מנוחה על זרי הדפנה מכניסה לשאננות. לכן, מוטב להיות אלוף עולם רק ליום אחד, ואחר כך לחזור לעבוד קשה כדי לשמור על המקום, ולהתקדם עוד.
- יכולת לגייס מעבר למאה אחוז – אנחנו לא מכירים את היכולות האמיתיות שלנו, את המאה אחוז שלנו. אי אפשר לשבור שיא עולם, קצה גבול היכולת האנושית, אם לא מביאים את עצמנו למאה אחוז. צריך לדעת ללכת לקצה, עד סוף המאמץ. אפשר וצריך להתאמן על זה.
משולש ההצלחה
לסיכום, היא מציגה את משולש ההצלחה שלה:
- כישרון – הבסיס של העסק המצליח חייב לשבת על הכישרון של בעל העסק, הדבר שהוא טוב בו. לא כדאי להתחיל עסק בשביל להוכיח משהו למישהו, בתחום שאינו התחום שאתה “שוחה” בו.
- עבודה קשה ומשמעת עצמית – אם הכישרון הוא הפוטנציאל, אז העבודה הקשה היא מה שיהפוך את הכישרון הזה ליכולת.
- חוסן מנטלי – בשביל להצליח, צריך לפתח את האמונה ביכולת שלי, את ה”מגיע לי”. זו יכולת נרכשת, שנלמדת תוך כדי תנועה, בתוך ההתמודדויות.
המסר של יעל ארד חד וברור – כל אחד יכול ללכת בדרך המובילה להצלחה. זו לא דרך קלה, יש לה עליות וירידות, אבל היא קיימת ואפשרית. כל אחד יכול, עכשיו רק נותר לברר מי באמת רוצה.